רע"ב 8802/14 פלוני נ' שרות בתי הסוהר

1. בקשת רשות ערעור על החלטתו מיום 9.11.2014 של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (הנשיא א' טל) בעת"א 43852-08-14, בגדרה נדחתה עתירת המבקש להתיר לארבע נשים לבקרו.

2. המבקש מרצה עונש מאסר בגין הרשעה במסכת חמורה ומתמשכת של עבירות החזקה בתנאי עבדות ועבירות אלימות ומין בנסיבות מחמירות שביצע כלפי בני המשפחה שהקים, אשר מנתה 6 נשים ו-17 ילדים. כמתואר בהכרעת הדין ובגזר הדין בעניינו, המבקש, חסיד באחד מפלגי חסידי ברסלב, שלט בבני המשפחה במשטר של ענישה ושירותים, לרבות באמצעים פיזיים ואלימים ותוך התעללות, השפלה וביזוי, ובני הבית מילאו הוראותיו מתוך פחד ויראה, ביחסם לו מעמד של קדוש ויודע כל. המבקש הורשע בשורה ארוכה של עבירות ונגזר עליו עונש מאסר בן 26 שנים. ריצוי המאסר החל ביום 4.7.2011 ומועד השחרור הצפוי הוא 3.7.2037.
3. בקשת המבקש להתיר לארבע מן הנשים עמן חי לבקרו בכלא וכן להתיר לו מפגשי התייחדות עם אחת מהן נדחתה בהתבסס על עמדתה של הוועדה המשולבת לגילוי עריות ואלימות במשפחה (להלן:הועדה המשולבת).

2. נגד החלטה זו עתר המבקש לבית המשפט המחוזי מרכז. בדיון לפני בית המשפט חזר בו המבקש מן העתירה בסוגית ביקורי ההתייחדות, לפיכך התייחסה החלטת בית המשפט אך לבקשה להתיר את ביקורי ארבע הנשים. בית המשפט דחה את העתירה בענין זה, לאחר שעיין בחוות הדעת של הועדה המשולבת ובמידע חסוי נוסף שהוגש לעיונו. בהחלטתו התייחס בית המשפט לכך שהמבקש כופר בעבירות ולא נוטל אחריות על ביצוען, וכן עמד על כך שמהחומר החסוי עולה כי התרת ביקורים כמבוקש עלולה לגרום נזק לנשים ולקרובי משפחותיהן ולעודד את המשך הפעילות הפלילית.

3. בבקשה שלפני מתבקשת רשות לערער על החלטה זו. המבקש אינו מיוצג והבקשה חתומה על-ידי ארבע הנשים המבקשות לבקרו, על-פי ייפויי-כוח שנתן בידן המבקש. בבקשה נטען, כי מניעת הביקורים וההתייחדות פוגעת פגיעה בלתי מידתית בזכויותיו החוקתיות של המבקש לחירות, לכבוד, להורות ולחיי משפחה. כן נטען לפגיעה בזכותו של המבקש לשוויון אל מול אחרים להם אושרו ביקורים בכלא וביקורי התייחדות בפרט. בנוסף נטען, כי מניעת הביקורים מזיקה אף לנשים ולמשפחותיהן, וכי מניעת ההתייחדות תפגע בזכות האשה עמה ביקש להתייחד לממש את זכותה להורות.

           המבקש טוען עוד, כי הוא חף מפשע וכי ההרשעה יסודה בפטרנאליזם ודחייה של אורח החיים הפוליאמורי שאינו מקובל על בית המשפט. לטענתו, לא היה מקום לשקול לחובתו את העובדה שהוא מכחיש את העבירות המיוחסות לו, שעה שערעורו על הכרעת הדין וגזר הדין תלוי ועומד. הוא מוסיף, כי הורשע באונס של שתיים בלבד מתוך ארבע הנשים שהוא מבקש להתיר ביקוריהן, ואף להרשעה זו אין יסוד כיוון ששתיהן העידו בבית המשפט המחוזי כי לא אנס אותן.

           אשר לחוות דעתה של הועדה המשולבת טוען המבקש, כי הצגת החומר החסוי לעיני השופט בלבד פגעה בהגנתו. כן טען, כי אין סכנה בעידוד המשך הפעילות הפלילית מאחר שהאישומים כנגד הנשים בוטלו, וכי הנמקת הסכנה למשפחות הנשים אינה רלוונטית לגבי שתיים מהן שאינן אימהות.

4. המשיב טוען בתגובתו, כי דין הבקשה להידחות על הסף מהטעם שאינה מעלה שאלה בעלת חשיבות משפטית או נושא בעל חשיבות כללית החורג מנסיבותיו הפרטיות של המבקש. כן נטען, כי בדיון לפני בית המשפט המחוזי חזר בו המבקש מן העתירה בנוגע למפגשי ההתייחדות, ולכן אין מקום לאפשר לו לעורר סוגיה זו מחדש בערעור ודין הבקשה לענין זה להידחות על הסף.

           לגופו של ענין טוען המשיב, כי המבקש לא הצביע על עילה המצדיקה התערבות בהחלטת בית המשפט קמא ובהחלטת המשיב. הסמכות ושיקול הדעת להתיר ביקורים ומפגשי התייחדות נתונה למשיב מכוח סעיף 47(ב) לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971 (להלן: הפקודה). המשיב מפנה לתקנה 30(ב) לתקנות בתי הסוהר, התשל"ח-1978 (להלן: התקנות) ולפקודת הנציבות 04.42.00 "סדרי ביקור אצל אסירים" (להלן: פקודת הביקורים) בהם נקבעה האפשרות לאסור כניסתו של מבקר אם יש יסוד סביר לחשוד שביקורו יגרום לפגיעה בביטחון הציבור. אשר לביקורי התייחדות, מפנה המשיב לסעיף 5 לפקודת הנציבות 04.47.00 "התייחדות וסיוע לפיריון אסירים ועצורים" (להלן: פקודת ההתייחדות) שם נקבע, כי ביקורי התייחדות הם טובת הנאה המותנית בתנאים, וכי לגבי אסירים שהורשעו בעבירות אלימות במשפחה נדרשת המלצת הועדה הבינמשרדית לעבירות במשפחה או ועדת מסוכנות.