רע"ב 8274/15 איציק ביניאושוילי נ' מדינת ישראל

         לפנַי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (סגן הנשיא ר' שפירא) בעת"א 43074-10-15 מיום 22.11.2015, במסגרתו נדחתה עתירת המבקש.

רקע ותמצית הליכים

1. ביום 24.2.2014 החל המבקש בריצוי עונש של שישה חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות, אשר הושת עליו במסגרת ת"פ 1368-10-12. ביום 11.12.2014 נעצר המבקש בגין חשד למעורבות באירוע אחר וביום 21.12.2014 הוגש נגדו כתב אישום במסגרת ת"פ 42167-12-14 (להלן: התיק החדש).המבקש שהה במעצר עד ליום 26.1.2015 ושוחרר לחלופת מעצר בית מלא בבית אמו. במהלך תקופת מעצרו ועל רקע התנהלותו של המבקש במהלך ריצוי עבודות השירות, אשר כללה מספר לא מבוטל של היעדרויות של המבקש מן העבודות, ערך המשיב 2, הממונה על עבודות השירות (להלן: הממונה), למבקש שימוע שבסופו הוחלט על הפסקה מנהלית של עבודות השירות של המבקש והמשך ריצוי עונש המאסר בבית הסוהר. המבקש עתר נגד החלטה זו לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (עת"א 43801-02-15), בטענה שהשימוע נערך לו כאשר שהה במעצר וללא בדיקה אם הוא מעוניין בייצוג משפטי. בית המשפט המחוזי קיבל את עתירת המבקש והורה לממונה לאפשר למבקש לטעון את טענותיו בדבר שינוי הנסיבות מאז עריכת השימוע הקודם, כשהוא מיוצג על ידי עורך דין. ביום 18.5.2015 נערך לעותר שימוע בהתאם להוראות בית המשפט, בסופו נותר הממונה בעמדתו כי יש להפקיע את יתרת עבודות השירות של המבקש. המבקש עתר גם נגד החלטה זו (עת"א 32739-06-15) בטענה כי הממונה לא הציג לפניו את מכלול המסמכים שהיובידיו ואשר שימשו בסיס להחלטתו (להלן: העתירה השניה).
2. במקביל, ביום 10.3.2015 הורשע המבקש על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בתיק החדש. בהסדר הטיעון הסכימו התביעה וההגנה כי יושת על המבקש עונש של שישה חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות, בכפוף לחוות דעתו של הממונה, וכן מרכיבי ענישה נוספים. חרף עמדתו של הממונה, לפיה המבקש אינו ניתן להשמה בעבודות שירות נוכח תפקודו והתנהגותו במהלך ריצוי עבודות השירות שהושתו עליו בת"פ 1368-10-12, קיבל בית משפט השלום את הסדר הטיעון והשית על המבקש עונש מאסר של שישה חודשים לריצוי בעבודות שירות (להלן: העונש השני) וענישה נלווית.
3. בשים לב להתפתחות זו, הורה בית המשפט המחוזי ביום 12.7.2015, במסגרת פסק הדין שניתן בעתירה השניה, כי עניינו של העותר יובא פעם נוספת לדיון לפני הממונה, כאשר לפניו יונחו כל חוות הדעת שניתנו בעניינו של המבקש. לאחר שנערך למבקש שימוע נוסף, שלישי במספר, המליץ הממונה על הפסקה מנהלית של עבודות השירות של המבקש שהושתו עליו בת"פ 1368-10-12, כך שיהיה עליו לרצות את יתרת העונש – תקופה בת 44 ימים על פי המשיבים – במאסר מאחורי סורג ובריח.
4. המבקש עתר נגד החלטה זו וטען כי המשיבים מדברים ב"שני קולות", כאשר בהליך הראשון נמצא שהמבקש לא מתאים לבצע עבודות שירות בעוד שבהליך השני נגזר עליו מאסר בדרך של עבודות שירות. בנוסף, המבקש טען כי נמנע ממנו לעיין בדו"ח מאת מעסיקו בנוגע לתקרית אלימה בה היה מעורב. נטען כי הממונה התבסס על האמור בדו"ח המעסיק בהחלטתו להמליץ על הפסקת עבודות השירות של המבקש, ומשכך שומה היה עליו לאפשר לו לעיין בדו"ח על מנת להתגונן כראוי. עוד טען המבקש כי חל בעניינו הכלל של חפיפת עונשים הקבוע בסעיף 45(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). נטען כי במסגרת גזר הדין בתיק החדש בית המשפט לא הורה על צבירת עונשים, כך שהכלל הוא שהעונשים ירוצו בחופף, באופן שבו העונש השני "בולע" את יתרת העונש הראשון. דהיינו, המבקש טען כי עליו לרצות את ששת חודשי המאסר בדרך של עבודות שירות שהושתו עליו במסגרת התיק החדש בלבד.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

5. תחילה עמד בית המשפט המחוזי על סעיף 45(ב) לחוק העונשין, הקובע כך:

"(ב) מי שנידון למאסר ולפני שנשא כל ענשו חזר ונידון למאסר, ובית המשפט שדן אותו באחרונה לא הורה שישא את ענשי המאסר, כולם או מקצתם, בזה אחר זה, לא ישא אלא עונש מאסר אחד והוא של התקופה הארוכה ביותר".

         בית המשפט המחוזי קבע כי סעיף זה קובע ברירת מחדל, לפיה אדם שנידון פעמיים לעונשי מאסר, יישא בעונש מאסר אחד לתקופה הארוכה ביותר. בתוך כך נקבע כי בהיעדר קביעה אחרת של בית המשפט שדן את אותו אדם לעונש המאוחר יותר בזמן, העונש הארוך "בולע" את העונש הקצר. בהסתמך על רע"פ 5074/06 צימר נ' מדינת ישראל (15.5.2007) (להלן: עניין צימר), הוסיף בית המשפט וקבע כי חפיפה מסוג זה של תקופות מאסר היא אפשרית גם כאשר דרכי ריצוי עונש המאסר הן שונות – מאחורי סורג ובריח ובעבודות שירות; אולם החפיפה אינה מתאפשרת בכל הנוגע לדרך ריצוי המאסר. משכך,קבע בית המשפט כי המבקש ירצה את העונש השני בחופף לעונש הראשון, כאשר כוחה של חפיפה זו יפה בנוגע לתקופת הזמן של העונשים אך לא לסוגם השונה של העונשים. קרי, המבקש ירצה תקופת מאסר של שישה חודשים בלבד, אשר הושתה עליו במסגרת התיק החדש, כאשר בפרקה הראשון של תקופה זו ירצה המבקש את יתרת המאסר בגין העונש שהושת עליו בת"פ 1368-10-12 מאחורי סורג ובריח ובזמן שנותר (מתוך שישה חודשים) יבצע את העונש השני בעבודות שירות. בנוסף, בית המשפט דחה את טענת המבקש בכל הנוגע לדו"ח המעסיק, בקובעו כי ככל הנראה מדובר במסמך שלא ניתן היה להעבירו לידי המבקש ואין בכך משום הצדקה להתערב בשיקול דעתו של הממונה. זאת ועוד, בית המשפט דחה את טענת המבקש לפיה הממונה מדבר ב"שני קולות". בתוך כך נקבע כי עמדת הממונה הייתה אחידה לאורך כל הדרך ולפיה המבקש אינו מתאים לביצוע עבודות שירות.

טענות הצדדים בבקשה

6. המבקש טוען כי יש לאבחן את עניינו מהעניין שנדון בעניין צימר. לדבריו, בעניין צימר דובר על שני עונשי מאסר, כשהאחד נקבע לריצוי מאחורי סורג ובריח והאחר נקבע לריצוי על דרך של עבודות שירות. זאת בניגוד לעניינו, בו מדובר על שני עונשי מאסר שנקבעו לריצוי בדרך של עבודות שירות, כאשר בראשון מביניהם המליץ הממונה על הפקעה מנהלית של צו עבודות השירות. משכך, טוען המבקש כי החפיפה במקרה דנן היא בין שני עונשי מאסר אשר נקבע כי ירוצו באותה הדרך, כך שעליו לרצות שישה חודשי עבודות שירות בסך הכל. בנוסף, המבקש טוען כי בית המשפט שגה כאשר דחה את טענתו בדבר העיון בדו"ח המעסיק מבלי שלכל הפחות בחן את הדו"ח בעצמו. לבסוף, חוזר המבקש על טענתו כי המדינה מדברת ב"שני קולות" בעניינו, מבלי להסביר את השוני בין עמדות נציגיה.
7. יצוין כי ביום 12.2.2016 הגיש המבקש בקשה להגיב לטענת המשיבים, לפיה הוא אינו נקי כפיים. אומר כבר עתה כי לא ראיתי הכרח בקבלת תגובת המבקש בעניין זה לצורך ההכרעה בבקשה. כן יוער, כי המבקש כבר הגיש השלמה לבקשת רשות הערעור דנן, לאחר שהתרתי זאת בהחלטתי מיום 7.1.2016.
8. המשיבים סומכים ידם על פסק דינו של בית המשפט המחוזי וטוענים כי אין להתערב בו. לטענתם, המלצת הממונה, וכן החלטת נציב שירות בתי הסוהר שבאה בעקבותיה, להפקיע את צו עבודות השירות של המבקש סבירות לחלוטין בנסיבות העניין ומתבקשות על רקע התנהגותו של המבקש במספר רב של הזדמנויות במסגרת ביצוע עבודות השירות. כמו כן, המשיבים טוענים כי עניינו של המבקש נבחן היטב, הן על ידי הממונה והן על ידי בית המשפט, בטרם הוחלט על סיום עבודות השירות של המבקש. המשיבים מוסיפים וטוענים כי לא נפל פגם בהחלטת בית המשפט באופן שבו יישם את עניין צימר על נסיבות המקרה דנן. כמו כן, לדבריהם ממילא שאלת חפיפת העונשים אינה מתעוררת במקרה דנן. לטענתם, בית המשפט שהשית את העונש החדש היה מודע לעונש הראשון ולעובדה שלמבקש נותרו 44 ימי מאסר וביקש למנוע חפיפה בין העונשים. המשיבים מבססים טענה זו על כך שבית המשפט נקב בתאריך לתחילת ריצוי העונש השני (יום 11.10.2015), ובנסיבות אלה מדובר למעשה בהוראה מפורשת כי מאסרו השני של המבקש לא יחפוף את העונש שאותו כבר החל לרצות. המשיבים מוסיפים ומדווחים כי ביום 3.2.2016 נשלח למבקש זימון לשימוע להפסקת עבודות השירות אשר הושתו עליו בהליך השני, כתוצאה מהיעדרויות רבות שלו מן העבודות.

דיון והכרעה