רע"ב 6392/16 בלאל כאיד נ' שירות בתי הסוהר

השופט נ' הנדל: 

           מונחת בפנינו בקשה למתן רשות ערעור בשתי עתירות שנדונו בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע (עת"א 39374-07-16, 49821-07-16, כב' השופט א' משניות), ביחס למבקש – עציר מנהלי לתקופה של שישה חודשים שתחילתה בתאריך 7.6.2016, בגין היותו פעיל חזית עממית המסכן את ביטחון האזור.

1. המבקש פתח בשביתת רעב בתאריך 15.6.2016 ואושפז כחודש לאחר מכן בבית החולים "ברזילי" באשקלון, שם הוא נמצא כיום. להשלמת התמונה, המבקש הגיש עתירה לבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק כנגד מעצרו המנהלי, במסגרתה דרש להתערב במעצר. כך על פי המסלול של ביקורת שיפוטית על החלטת בתי המשפט הצבאיים. העתירה נדונה בפני הרכב זה אתמול ואמור להתקיים בו דיון נוסף בתאריך 25.8.2016, במהלכו תוגש חוות דעת רפואית ורופא של בית החולים אף אמור להתייצב בפנינו.

2. הבקשה שבפנינו היא בעלת שני ראשים עיקריים. האחד – כבילת עצור מנהלי; והשני – מתן אפשרות שרופא מטעם המבקש יבדוק אותו במהלך אשפוזו בבית החולים.

           שני הנושאים עקרוניים וראויים לבירור. ואולם, המסגרת קובעת. זו איננה עמדה פורמאלית אלא מהותית, שהרי פניו של המשפט למקרה קונקרטי. אל לשאלה המשפטית הדורשת הכרעה להיות אקדמית או תיאורטית. נקיטת גישה אחרת עלולה לגרום נזק. הכרעה שאיננה נטועה בשדה העובדות עלולה להתעלם מהתמונה הקונקרטית ולהביא לתוצאה שגויה. טול מהמשפט את התשתית העובדתית של המקרה, ונטלת ממנו את מהות ההכרעה ודרך בחינתה.

           המקרה הזה מדגים את האמור. הווה אומר, כלל מושרש הוא כי כשם שאין להעניק רשות ערעור בגלגול שלישי בשאלה פרטנית, כך אין להעניק רשות ערעור במקרה שאינו מתאים בעמדו בפני צומת ההכרעה.

3. באשר לסוגיית כבילת העצור – תחילה המבקש היה כבול בידיו ורגליו. בהמשך היה במצב של כבילת יד וכבילת רגל בהצלבה, ובמצב זה דן בית המשפט המנהלי בעניינו. הודגש בהליך קמא כי המבקש מצוי בקומת קרקע בבית החולים והחלון שבחדרו אינו מסורג. לכן קיימת מסוכנות לשלום הציבור ולסגל האבטחה שכן המבקש ינסה להימלט או יסתייע בגורמים שונים לצורך כך. אף התרחש מקרה שבו אסיר פלילי הצליח לברוח מבית חולים בתקופה האחרונה. ואולם, לאחר מתן פסק הדין של בית המשפט המנהלי ולקראת הדיון שהתקיים בפנינו אתמול בבקשה, הועבר המבקש למחלקת טיפול נמרץ והוחלט לכבול רגל אחת שלו.

           עולה, כי בית המשפט לעניינים מנהליים לא דן בעניינו של המבקש כפי שהוא כעת. אף לא ברור לבא-כוח המבקש בבקשה הנוכחית מה מצבו הבריאותי של מרשו, ולנפקות של נתון זה אתייחס בהמשך. נמסר לנו כי המבקש הולך לשירותים. בנסיבות אלה, חל שינוי – ואף משמעותי – בראש הראשון של הבקשה. כאמור, בית המשפט המנהלי לא דן בעניין, והרי אנו יושבים כערכאת ערעור ברשות על הכרעותיו. התוצאה בנוגע לרכיב זה של הבקשה היא כי זו אינה המסגרת המתאימה, ולו מבחינת העיתוי, לדיון בו.

4. באשר לסוגיית הבדיקה הרפואית – יש להדגיש מספר נתונים. ראשית, המבקש אינו מוחזק בבית חולים של שירות בתי הסוהר אלא בבית חולים אזרחי לכל דבר. שנית, בא-כוחו הדגיש, גם בשם המבקש, כי אין כל טענה ביחס לטיפול שהוא מקבל. שלישית, אין זה מקרה רגיל שבו מחלוקת בדיאגנוזה, למשל לגבי הסיבה למצב הרפואי, או בדבר הטיפול הראוי. יתרה מכך, וזה העיקר, בא-כוח המבקש אינו בקיא, כאמור, במצבו הבריאותי הנוכחי. זוהי משוכה ראשונית המקדימה סוגיות נוספות, ואף כאן חלה התפתחות.