רע"ב 6139/14 י.ה. נ' ועדת השחרורים

            בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (סגן הנשיא ב' ארבל, השופט י' בן חמו והשופטת י' שטרית) בעת"א 38449-06-14 מיום 4.8.2014 בגדרו נדחתה עתירת המבקש נגד החלטת המשיבה מיום 2.6.2014 שלא לשחררו על תנאי לפי חוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א – 2001 (להלן בהתאמה: פסק הדין והחוק). 

עיקרי העובדות 

1. המבקש מרצה החל ממאי 2007 עונש מאסר למשך 9 שנים ושלושה חודשים. עיקר תקופת המאסר, 9 שנים, היא בגין הרשעתו ביום 13.2.2003 (ת"פ 40167/01 בבית המשפט המחוזי תל אביב-יפו, השופט ש' טימן), לאחר שמיעת הוכחות, בשתי עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות בהתייחס לבנות זוגו בעת האירוע, שלוש עבירות של התעללות בקטין או בחסר ישע בהתייחס לבנו, עבירה אחת של תקיפה בנסיבות מחמירות של קטין או חסר ישע בהתייחס לבתו, ועבירה אחת של הדחה בחקירה בהתייחס לבנו.

2. לאחר הכרעת הדין ובטרם מתן גזר הדין נמלט המבקש לארצות הברית. לאחר שהוסגר, גזר בית המשפט המחוזי את עונשו ל-18 שנות מאסר בפועל. בערעור לבית משפט זה (ע"פ 9833/07, השופטים א' א' לוי, ע' ארבל ונ' הנדל, (7.1.2010)) הופחת עונשו במחצית, נוכח חריגתו הניכרת של העונש שהוטל מרמת הענישה הנוהגת והעובדה שהמבקש היה נתון במעצר בארצות הברית. בגין ההימלטות נדון המבקש (ת"פ 1933/07, 1932/07 בבית משפט השלום כפר-סבא, ס' הנשיא ח' פדר), במסגרת הסדר טיעון, בין היתר, ל- 24 חודשי מאסר בפועל, מהם 3 חודשים לריצוי במצטבר לעונש המאסר האמור. תאריך שחרורו המלא של המבקש צפוי לחול ביום 19.8.2016.

3. יצוין עוד, כי מדובר במאסרו השלישי של המבקש. בעבר הורשע, בין היתר, בעבירות של תקיפת עובד ציבור, איומים, קשירת קשר לעשות פשע, שימוש במסמך מזויף, זיוף, גניבה וקבלת דבר במרמה.

עיקרי החלטת ועדת השחרורים

4. משריצה המבקש שני שליש ממאסרו, פנה אל המשיבה בבקשה לשחררו שחרור על-תנאי בהתאם לחוק (להלן: הבקשה לשחרור על-תנאי). ביום 2.6.2014 נדרשה ועדת השחרורים לעניינו. בהחלטתה הפנתה הוועדה לחוות דעת גורמי הטיפול בשב"ס על אודות התנהלות המבקש במחלקת "בית התקווה", אשר התאפיינה במניפולטיביות, זיוף, זלזול, ואלימות כלפי מטופלים אחרים וכלפי הצוות. המבקש לא חש עצמו ולא התנהג כמטופל. לפיכך הורחק. טיפול פרטני במסגרת אגף אחר הופסק עקב תחושה כי המבקש מסר אינפורמציה סלקטיבית ומגמתית וכי איננו אמין. הוועדה המחוזית לטיפול באלימות במשפחה המשותפת למשרד הרווחה והשירותים החברתיים ולשירות בתי הסוהר (להלן: ועדת אלמ"ב) בחנה את עניינו של המבקש מספר פעמים ולא המליצה על שחרור מוקדם ולא על חופשות. יציאותיו של המבקש לחופשות הופסקו, ולא חודשו בשל מידעים חסויים בהם עיינה הוועדה. הוועדה ציינה כי מחלק חסוי של דוח ועדת אלמ"ב, עולה חשש ממשי למסוכנות מצדו של המבקש, ואין באפשרותה לפרט מעבר לכך. עוד ציינה הוועדה, כי גם מידעים חסויים של שב"ס מצביעים על התנהגות בלתי תקינה (ב"כ היועץ המשפטי לממשלה תארם בדיון בוועדה, בפרפרזה, כידיעות מודיעיניות מן העת האחרונה, התנהגות שלילית בין כתלי הכלא ואיומים). ועדת השחרורים הורתה על חסיון של החלק האמור בדוח אלמ"ב וכן של מידעי השב"ס בהתאם לסעיף 17 לחוק. הוועדה נדרשה גם לעמדותיהם של ילדי המבקש.

5. בסופו של דבר, דחתה הוועדה את הבקשה לשחרור על-תנאי בשל מסוכנותו של המבקש. כלשונה: "השאלה האחת והיחידה הניצבת בפנינו, היא מסוכנותו של אסיר זה כיום, ותשובתנו לשאלה זו נסמכת על חוו"ד של כל גורמי הטיפול בשב"ס והגורמים המקצועיים האחרים (וועדת אלמ"ב) שהגיעו למסקנה החד משמעית כי אסיר זה עדיין מסוכן לציבור ולא קיימת המלצה כלשהי לשחררו שחרור מוקדם אף בתנאים מגבילים ביותר". הוועדה מצאה כי אין בתכניות השיקום הפרטיות אותן הציע המבקש כדי לאַיֵין את מסוכנותו.

עיקרי פסק הדין של בית המשפט המחוזי

6. נגד החלטה זו עתר המבקש לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי ציין את הפסקת חופשותיו של המבקש כשנה קודם לכן, בעקבות מידע מודיעיני בדבר מסוכנותו הגבוהה. ועדת אלמ"ב חיוותה דעתה לפיה טמונה בעותר מסוכנות המונעת הן את יציאתו לחופשות, הן את שחרורו על-תנאי. דוח הוועדה מיום 25.2.2014 מפרט באריכות את התנהלותו השלילית של המבקש בבית הסוהר. הוועדה חזרה על עמדתה במסמך מיום 13.4.2014.