רע"ב 56250-06-15 אפרידר יוזמה והשקעות בע"מ נ' פרוקופץ ואח'

לפניי ערעור על פסק בוררות, שניתן על ידי הבורר (השופט בדימוס) מר יעקב שמעוני, מיום 19.5.15, במסגרתו נתקבלה תביעת המשיבים לקבלת פיצוי כספי בגין הפסד דמי שכירות, כתוצאה מאיחור במסירת הדירות על ידי המערערת.

רקע

המערערת, אפרידר יוזמה והשקעות בע"מ, הינה חברה קבלנית.

המשיבים, הינם בני משפחה ובעלי הזכויות במקרקעין הידועים כחלקה 10 בגוש 6872, באזור חולון (להלן: :"המקרקעין").

ביום 31.3.03 נכרת בין המערערת למשיבים הסכם קומבינציה מותנה, לפיו מכרו המשיבים חלק מזכויותיהם במקרקעין, בתמורה לקבלת שיעור של 1.765 מהדירות בבניין שתבנה המערערת (להלן: "ההסכם").

ביום 7.2.08 השלימה המערערת את ההתקשרות עם שאר בעלי המקרקעין.

ביום 15.2.10 הודיעו בעלי המקרקעין, ובכללם המשיבים כאן, למערערת, על ביטול ההסכמים עמה, בטענה כי המערערת הפרה את המועדים הקבועים בהסכם.

ביום 12.2.13 הגישו המשיבים כנגד המערערת תביעה לבית המשפט, במסגרתה עתרו לקבלת הפיצוי המוסכם וגם פיצוי בגין הפסד דמי השכירות.

בסופו של יום, הסכימו הצדדים על העברת ההליך לבוררות, תוך שלצדדים ניתנה זכות ערעור על פסק הבוררות.

ביום 2.9.14 ניתן על ידי הבורר הנכבד, מר שמעוני, פסק בוררות ביניים, בו קבע כי קיים השתק פלוגתא בין הצדדים לעניין סוגיית הפרת ההסכם, וכי הדיון בבוררות יהיה אך ורק בשאלת הנזק והפיצוי המגיע למשיבים.

ביום 19.5.15 ניתן פסק בוררות משלים, בו קבע הבורר הנכבד, כי המשיבים זכאים לקבלת פיצויים מכוח חוק התרופות בסכום כולל של 476,550 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כדין וכן סך של 65,000 ₪ בצירוף מע"מ הוצאות שכר טרחת עורך דין.

מכאן הערעור שלפניי.

טענות הצדדים

טוענת המערערת, בסעיפים 29 (ב) ו- 30 להסכם עיגנו הצדדים מספר מנגנוני פיצוי, כאשר כל מנגנון מגדיר שיעור פיצוי שונה שנקבע על ידי הצדדים מראש, ולטענת המערערת, חרף עיגונם של המנגנונים בהסכם בחר הבורר הנכבד לקבוע כי פרשנותם של סעיפים 29(ב) ו- 30 להסכם אינה שוללת את הפיצויים בגין הפסד דמי השכירות מכוח חוק התרופות- קביעה, שלשיטתה, טעות ביסודה.

עוד טוענת המערערת, שבסעיף 30(א) להסכם, אין כל אמירה ו/או קביעה המעידה כי הצדדים התכוונו להחיל את חוק התרופות על הוראות סעיף זה, כפי שדאגו לעשות כן בסעיף 29(ב) להסכם. לטענת המערערת, שומה היה על כבוד הבורר לתת את המשקל הראוי לכך כי הצדדים קבעו מראש בתוך ההסכם את שיעור הפיצוי שנועד לרפות את ההפרות המנויות בסעיף 30(א) להסכם, כך שבקרות אחד המקרים המנויים בסעיף 30(א) להסכם מופקע חוק התרופות וההסדר שיחול הינו ההסדר הקבוע בין הצדדים בסעיף 30(א) להסכם.

לטענת המערערת, הבורר הנכבד התעלם מהעובדה כי ההסכם מגלם בתוכו את שיעור הפיצוי בגין הפסד דמי השכירות דווקא בדומה לחוק התרופות. לטענת המערערת, ככל שקיימת למשיבים זכות לקבלת פיצויים בגין הפסד דמי השכירות, שומה היה על הבורר הנכבד לקבוע את שיעור הפיצוי לפי תקרת הסכום שקבעו הצדדים מראש בסעיפים 29(ב) ו- 30.

המערערת טוענת, ששגה הבורר כשקבע כי המערערת צפתה בעת ההתקשרות כי הפרת המועדים שבהסכם יזכה את המשיבים בפיצויים בגין שמי השכירות. לטענתה הבורר אינו מנמק מהו בסיס קביעתו.