רע"ב 5555/14 סלהב נאאל נ' ועדת השחרורים

השופטת א' חיות:

           בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בנצרת בעת"א 536-07-14 מיום 14.7.2014 בו נתקבלה בדעת רוב (כב' השופטים י' אברהם ו-י' שטרית כנגד דעתו החולקת של כב' השופט ב' ארבל) עתירת המדינה כנגד החלטת וועדת השחרורים לשחרר את המבקש שחרור מוקדם ממאסר.

רקע עובדתי והליכים קודמים

1.        המבקש, יליד 1974, תושב מזרח ירושלים, הוא אסיר ביטחוני המרצה שלושים שנות מאסר בגין הרשעתו ביום 7.7.1994 בעבירות של קשירת קשר לפשע, ניסיון רצח, שוד בנסיבות מחמירות וניסיון להיזק בחומר נפץ. את העבירות האמורות ביצע המבקש בגיל 18, כחבר בחוליה של חמאס שניסתה לבצע פיגועי טרור. הכרעת הדין בעניינו של המבקש מלמדת על מעורבותו בשלושה אירועי טרור חמורים שרק באורח נס הסתיימו ללא נפגעים. באירוע הראשון, שדד המבקש באיומי סכין רכב השייך לארגון המסייע לילדים פלסטינאים נכים ולאחר שרכב זה מולכד בבלוני גז ומטעני חבלה הסיע אותו יחד עם אחר לחניון של בניין בדרך חברון בירושלים במטרה לפוצצו שם. תקלה טכנית הביאה לכישלון הפיגוע. באירוע השני, הסיע המבקש ברכבו מטען חבלה שהיה מיועד למחבל מתאבד שתכנן לבצע פיגוע באוטובוס בשוק מחנה יהודה בירושלים. לאחר שהמחבל צויד במטען ועלה על מונית לעבר השוק, הסיע המבקש שני אנשים נוספים ברכבו והשלושה עקבו אחר המחבל המתאבד. בסופו של דבר לחץ המחבל המתאבד על מפסק ההפעלה אולם למרבה המזל המטען לא התפוצץ. באירוע השלישי, חבר המבקש לשני אנשים נוספים וקשר עמם קשר לבצע פיגוע ידוי רימון וירי על רכב צבאי. החבורה נסעה ברכבו של המבקש לכיוון בית חנינא כשהם נושאים עמם רימון יד ושלושה אקדחים ובהגיעם למקום, המתין המבקש ברכב בעוד חבריו זרקו רימון לעבר אוטובוס ישראלי. פעם שלישית כשלה מזימתם, הרימון לא התפוצץ והאוטובוס לא נפגע. לאחר האירוע, מילט המבקש את המחבלים מן המקום ברכבו.

2.        למן כניסתו לכלא ביום 7.7.1994 השתייך המבקש לארגון החמאס. בשנת 1999 החליף את שיוכו הארגוני ועבר לשורות ארגון הפתח ובשנת 2003 אושר שינוי זה על ידי שב"ס. בשנים בהן השתייך לארגון הפתח מילא המבקש תפקידים בכירים במסגרת ארגון האסירים, ובין היתר שימש כדובר הארגון בכלא "רמון" והיה מעורב בצעדי מחאה ובתיאום פעולות אסירי הפתח אל מול הרשות הפלסטינית וכן אל מול ארגון הפתח מחוץ לכתלי בית הסוהר. בשנים האחרונות ממאן המבקש להשתתף בצעדי מחאה שנקטו אסירים ביטחוניים, ובהם שביתות רעב, והוא אף הביע בכתב את התנגדותו זו. כמו כן, לבקשת המבקש, הסירו גורמי שב"ס בחודש אוקטובר 2013 את השתייכותו הארגונית כליל ובעקבות צעד זה הוא החל לקבל טיפול סוציאלי פרטני. המבקש סיים לרצות שני שלישים מתקופת מאסרו ביום 6.7.2014 (מועד שחרור מנהלי ביום 19.1.2014) וביום 25.6.2014 הובא עניינו לדיון בפני ועדת השחרורים בכלא שיטה (להלן: הוועדה או ועדת השחרורים).

3.        לאחר ששמעה את טיעוני הצדדים ואף העניקה למבקש אפשרות לשאת דברים בפניה, החליטה ועדת השחרורים על שחרורו המוקדם של המבקש בתנאים. זאת לאחר שמצאה כי התנהגותו של המבקש בכלא לאורך 20 שנות המאסר הייתה תקינה וכי הוא עבר שינוי אידיאולוגי ממשי. הוועדה ציינה כי שב"ס הסיר את השתייכותו הארגונית של המבקש, ובעקבות כך הוא החל בטיפול סוציאלי פרטני. במפגש הראשון עם הגורמים הסוציאליים, כך תיארה הוועדה, אמר המבקש כי ביצע את העבירות בהן הורשע בשל גילו הצעיר ובהשפעת גורמים שליליים דומיננטיים. כמו כן, הודיע המבקש באותה השיחה כי הוא נטש את ערכי תנועת החמאס ושינה את הלך חשיבתו בכל הנוגע לסכסוך הפלסטינאי-ישראלי. הוועדה אף התרשמה באופן ישיר מהמבקש, אשר הגיש לה מכתב והצהיר בפניה כי הוא דוגל בדרך ההידברות והשלום וכי אין לו כל כוונה להשתייך לארגון כלשהו, וציינה כי נוכח החומרים שהוצגו בפניה נראה כי המבקש סבל מאוד בין כתלי הכלא בשל דעותיו אלה וכי הוא אכן עבר שינוי אידיאולוגי משמעותי. מסקנתה של הוועדה בדבר כנות השינוי האידיאולוגי נסמכה בין היתר על סירובו של המבקש להשתתף בצעדי מחאה שנקטו האסירים הביטחוניים בשנים האחרונות ועל כך שסירב לחזור לארגון החמאס ולהשתחרר במסגרת העסקה לשחרור החייל החטוף גלעד שליט (להלן: עסקת שחרור האסירים), בה שוחררו שותפיו לביצוע העבירות בהן הורשע. הוועדה הוסיפה ודחתה את חוות דעתו של שב"כ, בה הביע התנגדות לשחרורו המוקדם של המבקש מן הטעם שהפעילות הרחבה שיוחסה לו בטרם נעצר והתנהלותו בכלא מעלים חשש כי ירצה להוכיח עצמו ולחזור למעגל הטרור, בציינה כי חוות דעת זו מבוססת על הערכה בלבד ולא על מידע או נתונים עובדתיים כלשהם. עוד התייחסה הוועדה לסברתם של גורמי הטיפול בכלא לפיה השינוי האידיאולוגי שעבר המבקש הוא "מן השפה ולחוץ" ונעשה על מנת לזכות בשחרור מוקדם, וקבעה כי סברה זו נסמכת על הערכות שב"כ ואינה תואמת את מעשיו של המבקש. כמו כן קבעה הוועדה כי הערכת המסוכנות הפרטית שנערכה על-ידי ד"ר נמרוד שני וד"ר קרן לוק והוגשה מטעם המבקש (להלן: הערכת המסוכנות הפרטית), מלמדת על סבירות נמוכה למעורבותו בפעילות נגד המדינה עם שחרורו. לבסוף, התייחסה הוועדה לתוכנית השיקום שהוצעה על-ידי מרכז אל-אמל לשירותים חברתיים בע"מ (להלן: תוכנית השיקום הפרטית ו-מרכז אל-אמל בהתאמה), הכוללת השתתפות בקבוצה טיפולית לאסירים ביטחוניים, טיפול פרטני, תעסוקה, שיקום ופיתוח וקבעה כי התוכנית אשר תלווה את המבקש במשך כל תקופת התנאי תאיין את המסוכנות שבו, ככל שהיא קיימת. אשר על כן, החליטה הוועדה על שחרורו של המבקש בתנאים, ובהם: השתתפותו בתוכנית הטיפולית שהוכנה על-ידי מרכז אל-אמל ופיקוח עליו על-ידי מרכז זה; מעצר בית מלא בביתו בין השעות 21:00 עד 6:00; ועבודה בחנות של אביו במשך שישה ימים בשבוע.

           המשיב 2 (להלן: המשיב) לא השלים עם החלטה זו, ועל כן הגיש עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים.

4.        בית המשפט לעניינים מנהליים בנצרת (כב' השופט י' אברהם בהסכמת השופטת י' שטרית) קיבל, כאמור, ברוב דעות את עתירת המדינה וביטל את החלטת ועדת השחרורים בקובעו כי המבקש לא ביצע שינוי מהותי בתפיסותיו האידיאולוגיות שיש בו כדי להפחית ממסוכנותו במידה הנדרשת כדי לשחררו על תנאי. ראשית, נקבע כי החומר המודיעיני שהוגש בעניינו של המבקש אינו מלמד על התנהגות תקינה בין כתלי הכלא, שכן אף שהפעם האחרונה בה נשפט המבקש על עבירה משמעתית הייתה לפני עשר שנים, הוא המשיך למלא תפקיד ארגוני משמעותי בין כותלי הכלא בהיותו דובר האסירים. זאת ועוד, עיון בחומר המודיעיני, כך נקבע, מלמד כי משסבר ארגון הפתח שהמבקש כשל בתפקידו ננקטו נגדו סנקציות מטעם הארגון שבשירותו פעל, עד כדי הרחקתו מתפקידים ארגוניים מרכזיים ועל כן, סבר בית המשפט קמא כי עזיבת ארגון הפתח לא נבעה בהכרח משינוי אידיאולוגי. בית המשפט הוסיף וקבע כי קריאת החומר המודיעיני בכללותו מלמדת כי המבקש הוא אסיר מתוחכם המנסה לתמרן את דרכו בכלא לצורך השגת שחרור מוקדם בכל דרך אפשרית. כך למשל ציין בית המשפט קמא כי בחודש ספטמבר 2012 הודיע אמנם המבקש שהוא לא מעוניין להשתתף בשביתות רעב של האסירים – אך מן החומר המודיעיני עולה כי פעולה זו נעשתה מתוך מניע של השגת רווח אישי ולא בהכרח מתוך נטישת האידיאולוגיה. עוד צוין כי דו"חות גורמי הטיפול בכלא מחזקים אף הם את ההתרשמות כי הסרת השיוך הארגוני נעשתה כל כולה להשגת מטרות אישיות, וכן כי עולה מהם שהמבקש אמנם מדבר על חרטה, אך ממזער את חומרת מעשיו ואינו רואה צורך בשינוי אישי. נוסף על כך, נקבע כי הערכת שב"כ מבוססת על ניתוח החומר המודיעיני הפרטני הממוקד בעניינו של המבקש ולא על הערכות גרידא והיא מצביעה על מסוכנות הנשקפת מן המבקש גם כיום. לבסוף ציין בית המשפט קמא כי אידיאולוגיה כה קיצונית אינה ננטשת בניד עפעף, וספק רב אם גם לאחר טיפול ממושך ניתן יהיה לשנותה, אף שאין לכחד שדבר זה אפשרי. השופטת י' שטרית, הוסיפה וציינה כי המבקש טרם יצא לחופשות כך שלא ניתן היה לבחון הלכה למעשה את התנהלותו מחוץ לכלא. מטעמים אלה כולם קבע בית המשפט קמא כי החלטת ועדת השחרורים אינה סבירה וכי יש לבטלה שאם לא כן ישוחרר לחופשי אסיר המסוכן לציבור.

           השופט ב' ארבל, בדעת מיעוט, סבר שהתרשמותה של וועדת השחרורים לפיה המבקש עבר שינוי אידיאולוגי משמעותי מושתתת על אדנים מוצקים הן נוכח דבריו של המבקש והן נוכח מעשיו וכן הוסיף וציין כי הוועדה שקללה בהחלטתה את מכלול הנתונים שניצבו בפניה ועל כן החלטתה סבירה ואין להתערב בה.