רע"ב 5127-15 בן עזרא נ' מדינת ישראל

1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטים: א' טל – נשיא; צ' דותן; ו-ד"ר ש' בורנשטין), בעת"א 12476-06-15, מיום 25.6.2015, בגדרו התקבלה עתירתה של המשיבה על החלטת ועדת השחרורים, לפי חוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א-2001 (להלן: חוק שחרור על תנאי) (כב' השופט (בדימוס) י' שנהב – סג"נ; והנציגים: מ' קרוטמן; א' לוין; ו-א' אקריש) (להלן: ועדת השחרורים או הועדה), מיום 1.6.2015.

רקע והליכים קודמים

2. המבקש מְרַצה עונש מאסר, בן 19 חודשים, בגין שורה של עבירות מס הכנסה ומע"מ, ובכללן: מסירת אמרות או תרשומות כוזבות בדו"ח; קיום פנקסי חשבונות כוזבים, וזאת, לצד עבירות מרמה, הכוללות בין היתר: זיוף בכוונה לקבל דבר בנסיבות מחמירות; שימוש במסמך מזוייף, וכיוצא באלה. כמו-כן, מרצה המבקש את מאסרו זה גם בגין עבירות נהיגה, ובכלל זאת: נהיגה ברשלנות; גרימת תאונה; נהיגה בזמן פסילה; נהיגה ללא ביטוח; ועוד. נוסף על כך, הושתו על המבקש 6 חודשי מאסר בגין עבירה של גניבה, אותם מרצה המבקש בחופף למאסרו בן 19 החודשים. מעובדות כתב האישום, אשר בגינו נושא המבקש את עיקר עונש המאסר אשר הושת עליו, עולה, כי במהלך השנים 2006 עד 2008, זייף המבקש 29 חשבוניות מס בסכום כולל של 3.4 מיליון ₪. זאת, על מנת להגדיל את הוצאותיו בעסק, ולהקטין בכך את גובה המס שבו הוא חב.

          ביום 30.6.2014, החל המבקש לרצות את עונשו, כאשר מועד שחרורו המלא, בניכוי מינהלי, יחול ביום 20.12.2015, ומועד שחרורו המלא, ללא ניכוי מינהלי, יחול ביום 24.1.2016. יצויין, כי מועד ריצוי שני שלישים ממאסרו של המבקש, חל ביום 15.7.2015.

1. ביום 1.6.2015, דנה ועדת השחרורים בבקשתו של המבקש לשחרור מוקדם ממאסרו. לאחר שהאזינה לטיעוני הצדדים, קבעה ועדת השחרורים כי יש מקום להורות על שחרורו המוקדם של המבקש ממאסר, וזאת מבלי להתעלם מכך שהמבקש לא עבר הליך טיפולי בין כתלי הכלא. עוד נתנה ועדת השחרורים את דעתה, לכך ש"גורמי הטיפול בכלא הגדירו את [המבקש] כמניפולטיבי וכי הוא עסוק בהצגת פסדה חיובית לצורך השגת רווחים משניים". לצד זאת, כך ציינה הועדה, גורמי הטיפול הפנו את המבקש לרשות לשיקום האסיר, אשר הכינה תכנית טיפולית במסגרתה השתלב המבקש בקבוצה ייעודית לעברייני מרמה. לכך יש להוסיף, לשיטתה של הועדה, את העובדה שעבירות המרמה אותן ביצע המבקש, נעשו כאשר הוא היה "צעיר לימים", בין הגילאים 23-22; את הנתון, לפיו משפטו של המבקש נמשך על פני למעלה מ-5 שנים; ואת העובדה שהמבקש לא עבר כל עבירה מאז ביצוע העבירות נושא מאסרו.

2. המשיבה עתרה נגד החלטתה זו של ועדת השחרורים, וביום 25.6.2015 קיבל בית המשפט המחוזי מרכז-לוד את העתירה. נקבע, כי במעשיו של המבקש ניכרת מסוכנותו הרבה לציבור, ועל-כן "החלטת הועדה לשחררו על תנאי, ולו בתנאי תכנית רש"א(הרשות לשיקום האסיר – א.ש.), חורגת ממתחם הסבירות ומצדיקה את התערבותה של ערכאה שיפוטית". ביתר שאת אמורים הדברים, כך נקבע, לאור עמדתם של גורמי הטיפול בכלא. זאת שכן, המבקש "הוכיח את רצונו בהשגת רווחים משניים, כאשר העדיף להשתלב בתכנית רש"א לאחר שחרורו המוקדם, על פני השתתפות בקבוצה טיפולית לעברייני מרמה, שאמורה היתה להסתיים סמוך לסיום מאסרו המלא". לבסוף, קבע בית המשפט המחוזי כי אין מקום לשחרר על תנאי את המבקש, בפרט לנוכח התנהגותו הפלילית בעת שהיה משוחרר בתנאים מגבילים, "וכאשר ביצע את העבירות נושא מאסרו [כ]שמאסר על תנאי תלוי ועומד נגדו".

הבקשה לרשות ערעור ותגובת המשיבה

3. בבקשה שלפניי טוען המבקש, כי שגה בית המשפט המחוזי משביטל את החלטת ועדת השחרורים בעניינו. בית המשפט המחוזי, כך נטען, טעה כאשר קבע כי המבקש ביצע עבירה כלשהי, שעה שתלוי ועומד נגדו עונש מאסר על תנאי. בהמשך, הוסיף וטען המבקש כי לא עלה בידו לקבל טיפול ייעודי בעבירות מרמה במהלך מאסרו, וזאת "למרות בקשותיו החוזרות והנשנות", בנוגע לכך. אף כאשר נפתחה בכלא קבוצה ייעודית לטיפולים כגון דא, כך לטענת המבקש, "דלתותיה נסגרו" בפניו, עקב ממצאים לשימוש בחשיש בבדיקת שתן, אותם צרך המבקש "בטרם התייצבותו למאסר". המבקש הוסיף עוד, כי נציגת הרשות לשיקום האסיר התרשמה ממנו לחיוב, "והכינה עבורו תכנית טיפול ופיקוח עם המלצה לשחרור מוקדם". לבסוף, טען המבקש כי הקביעה שיש לזקוף לחובתו את היעדר הטיפול הייעודי בכלא, "הינה טעות עקרונית בעלת השלכה על אסירים נוספים", ולכן מצדיקה עריכת דיון בסוגייה.