רע"ב 4959/15 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה

בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בנצרת, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' סגן הנשיא ב' ארבל, והשופטים ש' אטרש ו-י' אברהם) מיום 2.7.2015 בעת"א 59874-06-15, בגדרו התקבל ערעור המדינה על החלטת ועדת השחרורים אשר הורתה כי המבקש ישוחרר שחרור מוקדם על-תנאי ממאסרו. תחת זאת נקבע כי המבקש ירצה את יתרת עונשו כפי שנגזר עליו. 

רקע

2. המבקש מרצה עונש מאסר מצטבר בן 13 חודשים החל מיום 5.11.2014, בגין הרשעתו במספר עבירות של מעשים מגונים שביצע בנשים שבקרבתן ישב בעת נסיעה באוטובוס ציבורי. בשני התיקים הורשע המבקש לאחר ניהול הוכחות. בגין המעשה הראשון נגזרו על המבקש 6 חודשי מאסר בפועל ו-6 חודשי מאסר על-תנאי (ת"פ 31656-03-11, כב' השופט ח' טרסי (בית משפט השלום נתניה, גזר דין מיום 8.1.2014)). במסגרת התיק השני, שכלל מספר עבירות שבוצעו בעוד התיק הראשון תלוי ועומד, נגזרו על המבקש 10 חודשי מאסר בפועל ו-4 חודשי מאסר על-תנאי (ת"פ 59171-05-13, כב' השופט ע' דרויאן(בית משפט השלום תל אביב, גזר דין מיום 6.11.2014)). ערעור המבקש על חומרת עונשו נדחה, אך נקבע כי 3 חודשי מאסר ירוצו בחופף (עפ"ג 18916-02-14, כב' הנשיא א' טל והשופטים א' מקובר וד"ר ש' בורנשטיין (בית המשפט המחוזי מרכז, 30.11.2014)). מועד תום ריצוי שני שליש מתקופת מאסרו של המבקש חל ביום 6.7.2015.

3. ביום 7.5.2015 עמד המבקש לפני ועדת שחרורים שהתכנסה לפי חוק שחרור על-תנאי ממאסר, תשס"א-2001 (להלן, בהתאמה: "הוועדה" ו-"החוק"), אשר החליטה כי ימונה לו סנגור מטעם הסנגוריה הציבורית. ביום 25.6.2015 התקיים דיון נוסף לפני הוועדה בעניינו של המבקש, במסגרתו הודיע בא-כוח המשיב על התנגדותו לשחרור מוקדם. בין היתר צויינה חומרת העבירות בהן הורשע המבקש, סירובו לקבל טיפול פסיכיאטרי, והעובדה כי לא הומלץ על יציאתו לחופשות וכי לא נמצא מתאים לתכנית שיקום מטעם הרשות לשיקום האסיר. בנוסף לכך הוצגה עמדת משטרת ישראל המתנגדת לשחרור בשל חומרת העבירות, וכן מספר ידיעות מודיעיניות בנוגע להתנהגותו של המבקש בעת שהותו מאחורי סורג ובריח. כמו כן, הוצגה לפני הוועדה חוות דעת מב"ן מיום 27.4.2015, בה נסקרה ההיסטוריה הרפואית הנפשית של המבקש. באותה חוות דעת צויין כי למבקש רקע של מחלה פסיכיאטרית, שבגינה אושפז בעבר מספר פעמים. אשר להערכת מסוכנותו של המבקש נקבע בחוות הדעת כי מדובר בעבריין מין רצדיביסט, בעל רקע של מחלה נפשית, ואולם הוא אינו מצוי במצב פסיכוטי פעיל. אליבא דעורכת חוות הדעת, המבקש הודה באופן פורמאלי בלבד בביצוע העבירות והוא אינו לוקח אחריות מלאה ביחס לביצוען. הוא אינו מגלה מוטיבציה לטיפול ואינו מגלה תובנה למהות ולחומרת מעשיו. בהתחשב בכלל גורמי הסיכון הסטאטיים והדינאמיים שהוזכרו, נקבע בחוות הדעת כי רמת מסוכנותו המינית של המבקש היא גבוהה. בהתבסס על נתונים אלו, הודיע בא-כוח המשיב כי הוא מתנגד לשחרור מוקדם.

4. מנגד טען בא-כוח המבקש כי אין מדובר באסיר רגיל, אלא אסיר החולה במחלת נפש. לטענתו, מצב רפואי זה שנותר ללא טיפול במשך כתריסר שנים הוא זה ששימש כרקע לביצוע העבירות. בא-כוח המבקש הוסיף והפנה לחוות דעת מחודש אוגוסט 2014 שנערכה במסגרת הליך הערעור על גזר הדין, בה נקבע כי רמת המסוכנות המינית של המבקש היא בינונית בלבד. אשר לחוות דעת מב"ן העדכנית טען בא-כוח המבקש כי הבודקת ציינה כי לא ניתן היה להבין את הסיבות העומדות בבסיס ביצוע העבירה, וזאת בשל אי-שיתוף הפעולה מצד המבקש בבדיקה. בנוסף לכך הגיש המבקש מכתב מאת הרב מנחם מנדל טאבאק (להלן: "הרב טאבאק"), לפיו הוא מוכן לצרף את המבקש ללימודי תורה במסגרת הכולל אותו הוא מנהל, וכן להקדיש מזמנו על מנת ללוותו בתהליך השיקום ולהקנות לו כלים לאורח חיים נכון. עוד התחייב הרב טאבאק כי המבקש לא יעזוב את הכולל ללא ליווי, וכי הוא ישגיח על כך שהמבקש יטול את התרופות להן הוא נזקק. בנסיבות אלו, ביקש המבקש כי יאושר לו שחרור מוקדם.

5. לאחר שנשמעו עמדות הצדדים החליטה הוועדה להעתר לבקשה, ולהורות על שחרורו המוקדם של המבקש. בהחלטתה צויין כי אין מחלוקת שמדובר באסיר שהוא חולה נפש. עוד צויינה התנהגותו התקינה של המבקש בין כותלי בית הסוהר. הוועדה ציינה את שתי חוות הדעת הפסיכיאטריות שהוצגו בפניה בעניינו של המבקש, וכן את התוכנית הפרטית מטעם המבקש לפיקוחו של הרב טאבאק. בסופו של דבר קבעה הוועדה כי יש להתחשב בכך שמדובר במאסר ראשון של המבקש, בהתנהגותו התקינה ובעברו הפלילי שאיננו מכביד. לגישת הוועדה, התוכנית שהוצגה על-ידי המבקש היא ראויה, תואמת את צרכיו, ויש בה כדי לאיין את מסוכנותו כלפי הציבור. אשר למסוכנותו של המבקש נקבע כי חרף דעתו של מב"ן, אין להתעלם מחוות הדעת הקודמת שהוגשה בעניינו, בה נקבע כי רמת מסוכנותו בינונית. בנסיבות אלו, קבעה הוועדה, מן הראוי לשחרר את המבקש, בכפוף לתנאי התכנית שהציג, שהותו של המבקש ב'מעצר בית' בשעות הלילה, צו פיקוח מפני עברייני מין בהתאם לחוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין, תשס"ו-2006 (להלן: "חוק ההגנה על הציבור מפני עברייני מין") ועוד.

6. המשיב הגיש עתירה נגד החלטת הוועדה לבית המשפט לעניינים מנהליים, לפי סעיף 25 לחוק. בעתירה נטען כי שחרורו המוקדם של המבקש אינו ראוי וכי הוא עלול לסכן את שלום הציבור. בין היתר טען המשיב כי הוועדה טעתה בכך שנתנה משקל להערכת מסוכנות שניתנה לצורך ההליך הפלילי, והעדיפה אותה על פני חוות דעת עדכנית יותר. כמו כן טען המשיב כי היה מקום לתת משקל לכך שהמבקש לא עבר כל טיפול במשך תקופת מאסרו, וכי מסוכנותו נותרה כפי שהיתה. עוד מתח המשיב ביקורת על כך ששחרורו של המבקש לא נעשה בליווי רפואי מקצועי או מטעם גורמי הרווחה המתאימים, וציין כי התוכנית הפרטית שהוצעה אינה מהווה תחליף ראוי לליווי שכזה.

7. ביום 1.7.2015 נערך דיון בעתירה במעמד הצדדים, ולמחרת היום נעתר בית המשפט לעתירה. בפסק הדין, מושא הבקשה שלפני, קבע בית המשפט כי: