רע"ב 3691/15 גבארין מוחמד פהמי נ' שב"ס ואח'

           לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (השופט י' בן-חמו) בעת"א 63068-03-15 מיום 26.5.2015, אשר דחה את עתירת המבקש לעניין סיווגו לצורך חופשות ושילובו בסבב חופשות.

תמצית הרקע והליכים קודמים

1. על המבקש נגזר עונש מאסר בפועל למשך 21 חודשים, בגין עבירות בנשק, חבלה במזיד ברכב ואיומים, והוא החל לרצות את עונשו ביום 21.8.2014. המדובר בתקופת מאסר ראשונה אותה הוא מרצה. המבקש מסווג בקטגוריה ב'1 כמשמעה בפקודת נציבות שירות בתי הסוהר 04.40.00 "חופשת אסירים" (להלן: פקודת החופשות). משכך, הוא אינו משולב בסבב החופשות, וכל בקשה ליציאה לחופשה מטעמו מותנית באישור הגורמים המוסמכים לכך בדין.

           ביום 30.3.2015, הגיש המבקש עתירה דחופה לבית המשפט המחוזי, בגדרה ביקש לשנות את סיווגו לעניין יציאה לחופשות ולשלבו בסבב החופשות, ולחילופין, לאפשר לו לצאת לחופשה מיוחדת, בת שלושה ימים, לרגל חתונת בתו ביום 7.4.2015, עד למתן החלטה בבקשתו, וכן לאפשר לו לקבל טיפול רפואי על ידי מומחה בשל בעיות שמיעה מהן הוא סובל. ביום 31.3.2015 דן בית המשפט המחוזי (השופט י' אברהם) בעתירת המבקש לאפשר לו לצאת לחופשה מיוחדת, תוך שקבע כי שאר נושאי העתירה יידונו במועד אחר בהמשך. לאחר עיון במידע המודיעיני אודות המבקש, קבע בית המשפט בהחלטתו מיום 2.4.2015, כי מדובר בידיעות בעלות מהימנות בינונית, ועל כן התנגדות משטרת ישראל לעתירת המבקש אינה יכולה לעמוד. לפיכך, אושר למבקש לצאת לחופשה מיוחדת לצורך חתונת בתו.

2. ביום 12.5.2015 נערך דיון בבית המשפט המחוזי (השופט י' בן-חמו) בשאר ענייני העתירה. בסיום הדיון נקבע בהחלטת ביניים כי על המשיבה 1 (להלן: המשיבה) להגיש תשובה מעודכנת לעתירה הכוללת התייחסות לשאלה האם קיימת מניעה אחרת כלשהי, מעבר למידעים המודיעניים שהובאו לפני השופט אברהם, להיענות לעתירת המבקש. המשיבה הגישה תשובתה ובה כללה פירוט באשר למידע המודיעיני שהוגש. בהחלטתו מיום 26.5.2015, עמד בית המשפט על הקושי המתעורר לפניו, נוכח ההחלטה שאיפשרה את יציאתו של המבקש לחופשה מיוחדת, שיש בה להשליך גם על סיווג העותר בסבב החופשות, שכן הנימוק להתנגדות לחופשה מיוחדת זהה לנימוק לעניין השתתפות בסבב החופשות הכללי. עם זאת, נוכח המידע המפורט והעדכני שנמסר בכתב התשובה, אשר נפסק לגביו כי הוא בעל מהימנות גבוהה, וממנו עולה כי המבקש ממשיך בפעילות עבריינית בין כותלי הכלא ומחוצה לו, יחד עם בנו, דחה בית המשפט את העתירה. זאת, תוך שצוין כי ההחלטה לאפשר למבקש לצאת לחופשה מיוחדת היתה נכונה לעת ההיא, בהתחשב במידע המודיעיני החלקי שהונח לפני בית המשפט. לעניין הטיפול הרפואי לו עתר המבקש, דחה בית המשפט את הבקשה ביום 3.6.2015, לאחר קבלת תגובה משלימה מאת המשיבה, ועל כך לא משיג המבקש לפני.

           מכאן בקשת רשות הערעור.

תמצית הבקשה

3. המבקש טוען כי החלטת בית המשפט המחוזי מיום 26.5.2015 אינה סבירה בנסיבות והיא עומדת בסתירה להחלטות קודמות של בית המשפט. אשר לסבירות ההחלטה, נטען כי מאחר שהבסיס להתנגדות המשיבה לעתירת המבקש לא השתנה, אלא רק הובהר, ובית המשפט כבר קבע לגביו כי אין לייחס לו משקל רב, אזי דחיית העתירה אינה סבירה. בהקשר זה נטען כי יש ליתן משקל לכך שהמבקש יצא לחופשה מיוחדת, ולכך שהמשיבה השתהתה במשך חודשים בהבהרת המידע. צוין כי לו סברה המשיבה כי אכן נשקפת סכנה מן המבקש, היה עליה לערער על החלטת בית המשפט מיום 2.4.2015, ומשלא עשתה כן, נטען כי יש לראות בהחלטה באשר למידעים המודיעיניים, כהחלטה סופית ומחייבת. ומכאן שדחיית עתירתו, המבוססת על אותם מידעים בלא נימוק בדבר הפירוט שהוגש אודותיהם, עומדת בסתירה להחלטה סופית של בית המשפט. בכך, כנטען, יש כדי להקים עילה להתערבות בית משפט זה.

           יתר על כן, טוען המבקש כי יש ליתן לו רשות לערער על ההחלטה כאילו מדובר בערעור בזכות, נוכח האמור בסעיף 17 לחוק יסוד: השפיטה הקובע ערעור בזכות על פסק דין של ערכאה ראשונה, וחרף האמור בסעיף 62ג לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971 (להלן: הפקודה), הקובע כי תקיפה על החלטה בהליך של עתירת אסיר תעשה אך בדרך של בקשת רשות ערעור. לשיטת המבקש, יש לפרש את סעיף 17 לפקודה באופן שיתיישב עם הרציונל של חוק היסוד – להעניק ערעור בזכות על החלטה של ערכאה ראשונה.

עיקרי התשובה

4. מנגד, טוענת המשיבה כי דין הבקשה להידחות על הסף שכן היא לא מקימה עילה להתערבות בית משפט זה על פי אמות המידה שנקבעו בהלכה, אף בהתאם לגישה המצדדת במבחן גמיש יותר למתן רשות ערעור. נטען כי הבקשה עוסקת בנסיבותיו הפרטניות של המבקש והיא אינה מעוררת שאלה עקרונית. אשר לטענת המבקש לקיומה של זכות ערעור בהליך מהסוג בענייננו להבדיל מרשות ערעור, ציינה המשיבה כי טענה זו הועלתה ונדחתה זה מכבר על ידי בית משפט זה במקרים דומים.

           יתר על כן, טוענת המשיבה כי גם לגופה של הבקשה לא קמה עילה להתערבותו של בית משפט זה בשיקול דעת המשיבה ובפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ודינה להידחות. בהקשר זה נטען כי פקודת החופשות קובעת כי שאלת הוצאתו של המבקש לחופשה מסורה לשיקול דעתם של הגורמים המוסמכים לכך, תוך ששיקול מרכזי בהחלטת הגורמים בשאלה הוא רמת המסוכנות הנשקפת ממנו מחוץ לכותלי בית הסוהר, ובית משפט זה כבר פסק כי לאסירים אין זכות קנויה לחופשה. צוין כי על פי סיווגו של המבקש, מצווה המשטרה לבחון האם יש בהוצאתו לחופשה כדי ליצור סיכון לשלום הציבור, ובהינתן המידע שנמסר אודותיו מגורמי המשטרה, נטען כי ההחלטה בעניינו הינה סבירה. אשר לטענת השתהות המשיבה, צוין כי בעת חזרת המבקש מן החופשה המיוחדת הוא הגיש בקשה לחופשה רגילה, אלא שבה לא ניתנה החלטה, ולכן ביקשה המשיבה דחיה של הדיון בעתירה. בהמשך לכך, בדיון מיום 26.5.2015, לאחר אורכה קצרה שניתנה לה לבקשתה, הגישה המשיבה את המידע המודיעיני המלא, עם הבהרות של משטרת ישראל לעניין טיב המידעים ומהימנות המודיעים. לצד זה, הגישה המשיבה לבית המשפט חוות דעת סודית של משטרת ישראל המתייחסת לקשיים עליהם עמד השופט אברהם בהחלטתו מיום 2.4.2015, ובית המשפט ביסס החלטתו על האמור בה. אשר על כן, נטען כי לא נפלו כל פגם או חוסר סבירות בהתנהלות המשיבה, כמו גם בהחלטת בית המשפט שנסמכה על התשתית העובדתית שהשתקפה מהמידע של משטרת ישראל כאמור.

           מלבד זאת,  מוסיפה המשיבה כי בהתאם לפקודת החופשות אישור חופשה למבקש מותנה, בין היתר, גם בהתנהגותו החיובית, ובכלל זה שלילת כל קשר למעורבות שלילית שלו בין כותלי הכלא. מכאן, נטען, כי ממילא לא היה ניתן לשלבו בסבב חופשות, שכן המידע המשטרתי אודות המבקש קושר אותו למעורבות פלילית בתוך הכלא.

דיון והכרעה 

5. לאחר שעיינתי בבקשה, בנספחיה ובתשובת המשיבה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.
6. כידוע, רשות ערעור על החלטות בתי המשפט לעניינים מנהליים, הדנות בעתירות אסירים, תינתן אך במקרים בהם מתעוררת סוגיה משפטית בעלת חשיבות ציבורית או כללית החורגת מעניינו הפרטני של המבקש [ראו: רע"ב 5569/10 שפירו נ' שירות בתי הסוהר (26.8.2010) (להלן: עניין שפירו) פסקה 4 לחוות דעתי וההפניות שם; רע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה(11.3.2009) (להלן: עניין פריניאן)]. הגם שהמבקש מנסה לעטות על טיעוניו נופך כללי, מקרה זה אינו נמנה עם המקרים הללו, שכן ליבו של ההליך נעוץ בנסיבותיו הפרטניות של המבקש, ולאורם נבחנת השאלה האם במקרה הקונקרטי נפל פגם בהחלטה שלא לשלבו בסבב חופשות. הוא הדין גם לעניין קיומה של זכות ערעור בהליך הנוכחי. אכן, כטענת המשיבה, בית משפט זה נדרש לשאלת קיומה של זכות ערעור בהליך כגון דא, חרף האמור בסעיף 62ג לפקודה [ראו: חוות דעתו של השופט – כתוארו אז – גרוניס בעניין פריניאן]. הגם שסוגיה זו לא הוכרעה, הרי שככלל, מגמת הפסיקה היא כי ההליך יהא בדרך של בקשת רשות ערעור. אטעים כי לא מצאתי טעם לסטות מכך בעניינו של המבקש [ראו והשוו: רע"ב 5453/08 דרי נ' שירות בתי הסוהר (25.6.2008) פסקה 4 לחוות דעתה של השופטת ארבל; רע"ב 3038/11 בל נ' שירות בתי הסוהר (17.1.2012) פסקה 3 לחוות דעתו של השופט הנדל].