רע"ב 3340/16, פתחי גנאמה נ' ועדת השחרורים המיוחדת ואח'

1. המבקש הורשע ברצח הנער דני כ"ץ ז"ל, וכיום עומדת על הפרק שאלת שחרורו המוקדם, לאחר שריצה עד כה למעלה מ-29 שנות מאסר מתוך 30 שנים שנגזרו עליו. הבקשה שלפניי היא בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' הנשיא א' טל והשופטים י' שפסר ו-ש' בורנשטין) בעת"א 50976-01-16 מיום 5.4.2016, בגדרו נדחתה עתירה נגד החלטת ועדת השחרורים שלא לשחרר את המבקש שחרור על תנאי.

רקע

2. המבקש הורשע, יחד עם ארבעה אחרים, בחטיפת וברצח הנער דני כץ ז"ל. ערעור על פסק הדין נדחה (ע"פ 915/85), אך בהמשך התקבלה בקשה לעריכת משפט חוזר, שבסיומו הורשעו המבקש ושותפיו פעם נוספת (תפ"ח 5052/99). על המבקש ועל שותפיו לביצוע המעשים נגזר עונש של מאסר עולם וכן 15 שנות מאסר בחופף, והערעור על הרשעתם במשפט החוזר נדחה בחודש מרץ 2005 (רע"פ 3268/02 קוזלי נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(5) 761 (2005)).

           לאחר מספר הליכים שאינם צריכים לענייננו, קצב בשנת 2007 נשיא המדינה את עונשו של המבקש ל-30 שנות מאסר, כך שתאריך שחרורו של המבקש לאחר ריצוי תקופת המאסר במלואה, יחול ביום 2.2.2017 (עתירה כנגד קציבת העונש נדחתה – בג"צ 9631/07 כץ נ' נשיא המדינה (14.4.2008)). 

           זו הפעם הרביעית בא מובא עניינו של המבקש לבית משפט זה, בהקשר של ועדת השחרורים. בשנת 2008, לאחר ריצוי שני שלישים מתקופת המאסר, פנה המבקש לוועדת שחרורים מיוחדת בבקשה לשחרור על תנאי. בהחלטתה של ועדת שחרורים מיוחדת מיום 13.7.2008, נדחתה בקשת המבקש (ושניים מהמורשעים הנוספים בפרשה). בית המשפט המחוזי הורה על ביטול החלטת ועדת השחרורים, והורה על החזרת הענין לדיון מחודש בפני ועדת שחרורים מיוחדת בהרכב שונה מההרכב המקורי. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגישה המדינה בקשת רשות ערעור שנדונה כערעור, ובדעת רוב נדחה הערעור, והנושא הוחזר לועדת השחרורים (רע"ב 10349/08 מדינת ישראל נ' גנאמה (20.7.2009) (להלן: עניין גנאמה הראשון).

           גם בהחלטתה השנייה של ועדת שחרורים מיוחדת מיום 7.12.2009, נדחתה בקשת המבקש וערעור ובקשת רשות לערער על החלטה זו – נדחו גם הם (ע"א (מחוזי נצרת) 80/10; רע"ב 3686/10 גנאמה נ' ועדת השחרורים (9.12.2010) (להלן: עניין גנאמה השני). בשלב זה השתלב המבקש בהליכי טיפול שונים, ובהמשך גם בתכנית שיקום קבוצתי ואף החל בהליך שיקום פרטני.

           לאחר מכן פנה המבקש שוב לוועדה וביקש לקיים דיון חוזר בעניינו, ומשנדחתה הבקשה, הוגשה עתירה לבית המשפט המחוזי שדחה את העתירה, ובקשת רשות ערעור שהוגשה לבית משפט זה נדחתה אף היא (רע"ב 9294/12 גנאמה נ' ועדת השחרורים בכלא מעשיהו (23.5.2013)).

3. ועדת שחרורים מיוחדת החליטה כי שאלת שחרורו המוקדם של המבקש ראויה לדיון חוזר, ועל כן נדון עניינו פעם נוספת. בהחלטתה מיום 3.1.2016 עמדה הוועדה על כך שהמבקש מוערך כבעל מסוכנות נמוכה; הוא נטל חלק בהליכים טיפוליים; במשך תקופת מאסרו התנהג באופן חיובי ואין לו בעיות משמעת; והרשות לשיקום האסיר תומכת בשחרורו על תנאי. מנגד, המבקש ממשיך להכחיש את מעורבותו באירוע הרצח בו הורשע, ולכן גם לא שולב בטיפול ייעודי בנושא אלימות. בהחלטת הוועדה צויין כי הכחשת המעשה כשלעצמה איננה שוללת את האפשרות לשחרור על תנאי, אך היא עשויה להשפיע על התוצאה. הודגש בהחלטה כי מאחר שהמבקש ממשיך להכחיש את ביצוע הרצח, הרי שלא ניתן לומר שהוא מבין את חומרת מעשיו. ההכחשה מקרינה גם על הליך השיקום שעבר המבקש, אשר לא כלל התמודדות עם העבירה ותוצאותיה. שיקול נוסף שעמד בפני הוועדה הוא הפגיעה באמון הציבור, הכרוכה בשחרור מוקדם של המבקש שמעשיו מוגדרים "טראומה לאומית", גם לאחר שחלפו שנים רבות. בנוסף הובאה בהחלטת הוועדה גם עמדת משפחת הקורבן אשר התנגדה התנגדות נחרצת לאפשרות שחרורו. הצטברותם של השיקולים הובילה את הוועדה להחלטה כי אין לשחרר את המבקש שחרור מוקדם.

4. נגד החלטתה של ועדת השחרורים הוגשה עתירה לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד. לאחר ששמע את טענות הצדדים, דחה בית המשפט המחוזי בפסק דינו את העתירה וקבע כי נימוקיה של ועדת השחרורים עומדים על מכונם, והשתתפותו של המבקש בתהליכי שיקום ובקבוצות טיפוליות, כמו גם התנהגותו החיובית בתקופת המאסר, אינן מפיגות את החשש לשלום הציבור. בית המשפט המחוזי הדגיש את מסוכנותו של המבקש, שאותה יש לבחון על רקע מעשיו החמורים, ואימץ את הקביעה כי אמון הציבור עלול להיפגע כתוצאה משחרורו של המבקש, נוכח מאפייני הפרשה הכוללים "רצח אכזרי של נער צעיר, שנחטף ונרצח באכזריות לאחר שבוצע בו מעשה סדום, וזאת בשל היותו יהודי".