רע"ב 2610-15, 569-15, 328-15 אלרזאק זלום ואח' נ' היועץ המשפטי לממשלה

המשנה לנשיאה א' רובינשטיין: 

א.             ענייננו בשמונה מבקשים שהורשעו במסגרת הליכים שונים ובתקופות שונות בעבירות בטחוניות, אשר בגינן הושת על כל אחד מהם, בין היתר, מאסר עולם בעבירות רצח. בשנת 2011, במסגרת העסקה לצורך החזרת החייל החטוף גלעד שליט, הוחלט לשחרר את המבקשים ועוד מאות אחרים בתנאים מבית האסורים. בהתאם, ומכוח סעיף 11(ב) לחוק יסוד: נשיא המדינה וסעיף 30(ב) לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001, יצאו מתחת ידו של נשיא המדינה כתבי הקלה בעונש. שחרור המבקשים הותנה, בין היתר, בכך שלא ישתייכו שוב לארגון טרור או להתאחדות בלתי מותרת מכל סוג שהוא, שלא יהיו מעורבים בפעילות טרור ושלא יבצעו עבירה שהעונש בגינה שלושה חודשי מאסר ומעלה.

           בחודש יוני 2014, במסגרת גל מעצרים שנערך כנגד פעילות ארגוני טרור ובמקביל למבצע "שובו אחים" לאיתור שלושת הנערים החטופים בגוש עציון – גלעד שער, נפתלי פרנקל ואיל יפרח הי"ד – נעצרו בין היתר המבקשים. תחילה הופקע שחרורם של המבקשים באופן זמני (לגבי חלקם בהקשר זה ראו רע"ב 4937/14 אלבזיאן נ' היועץ המשפטי לממשלה (8.9.2014) (להלן עניין אלבזיאן)), ובחודש יולי 2014 קבעו ועדות השחרורים, כפי שיפורט, כי המבקשים הפרו את תנאי שחרורם ועל כן עליהם לשוב לרצות את מלוא תקופת מאסרם המקורית; עתירות שהוגשו לבית המשפט המחוזי נצרת ובית המשפט המחוזי מרכז נדחו, וגם על כך להלן; ומכאן הבקשות שלפנינו שהדיון בהן אוחד. כאן המקום לציין כי המבקשים כולם רוצחים נתעבים, אשר שוחררו ב"עסקת שליט", שאילולא היא עדיין היו מאחורי סורג ובריח, ואין הם יכולים לעורר כל אהדה. אך השאלה שלפתחנו היא שאלה משפטית, כלומר – מששוחררו והפרו את תנאי שחרורם, האם היו ההפרות בעוצמה המצדיקה, על פי עקרון המידתיות, החזרתם לריצוי מלוא מאסרם או פחות מזה.

הליכים קודמים

ב.             כאמור, המבקשים שלפנינו הורשעו כולם, בין היתר, בעבירות רצח, והושתו עליהם בהתאם מאסרי עולם. טרם נרחיב בעניינו הקונקרטי של כל אחד מהם, נעיר כי בכל הנוגע לאסירים אשר הושת עליהם מאסר עולם וענשם לא נקצב, סעיף 30(ב) לחוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א-2001 (להלן החוק), קובע כי תקופת התנאי תהא 40 שנה (סעיף 30(ב)(2)(ב)); זאת אלא אם כן נושא האסיר עונשי עולם מצטברים, ואז יהא מדובר ב-50 שנה (סעיף 30ב(2)(ג)).

רע"ב 328/15 ורע"ב 2610/15

ג.              המבקש ברע"ב 328/15 הוא נידאל זלום (להלן זלום), תושב רמאללה, אשר נדון לשני מאסרי עולם ו-30 שנה במצטבר בגין הרשעתו בשתי עבירות רצח ושלוש עבירות של ניסיון לרצח. ביום 28.7.2014 קבעה ועדת השחרורים בראשות השופטת א' אפעל גבאי, ברוב קולות, כי זלום הפר את תנאי שחרורו ולכן עליו לשוב לריצוי מלוא תקופת מאסרו, דהיינו כ-28 שנים. חברי הועדה נחלקו בעמדותיהם: בדעת הרוב, סברו מר י' רחמים וגב' י' ענבר כי יש בחומר החסוי שהוצג לפניהם כדי לבסס את טענת המשיב לפיה זלום הפר את תנאי שחרורו בעצם היותו פעיל הג'האד האסלאמי (גא"פ) וחמאס, ובכך שקיבל כספיםמהגא"פ. מנגד סברה השופטת אפעל גבאי במיעוט, כי אמנם יש בחומר כדי לבסס את הטענה שזלום קיבל כספי אויב, אולם אין תימוכין מספקים לכך שעשה בכסף זה מעשה הפוגע בבטחון המדינה או עירב עצמו בפעילות טרור. לכן, קבעה השופטת כי לעמדתה אין לאסור מחדש את זלום. לשלמות התמונה, כך נרשם בפרפרזה שניתנה על-ידי המשיבים בעניינו של זלום:

"פעיל גא"פ בכיר, מאז שחרורו, ולאורך כל תקופת השחרור, המשיך לנהל קשרים, כולל קשרים עדכניים, עם פעילי גא"פ וחמא"ס, ביניהם פעילים בכירים, הן מאזור מגוריו והן מחוצה לו. בנוסף, פעל הנדון לקבלת כספי טרור מטעם ארגון הטרור גא"פ".

ד.             המבקש ברע"ב 2610/15 הוא והיב אבו רוב (להלן אבו רוב), תושב קבאטיה, אשר הורשע בעבירת רצח ונדון למאסר עולם שלא נקצב. ביום 28.7.2014 קבעה ועדת השחרורים בראשות השופטת א' אפעל גבאי, פה אחד, כי אבו רוב הפר את תנאי שחרורו ולכן עליו לשוב לריצוי מלוא תקופת מאסרו, דהיינו כ-23 שנים. נקבע, כי חומר הראיות שהוצג מצביע על תמונה ברורה לפיה אבו רוב שב להיות חלק ממעגל הטרור, כאשר עסק באופן אינטנסיבי בפעילות שמטרתה פגיעה בביטחון המדינה. כך נרשם בפרפרזה שניתנה לעניינו של אבו רוב: