רע"ב 1806/15 גינאדי בולשונוב נ' שירות בתי הסוהר ואח'

לפנַי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט י' עדן) בעת"א 38644-01-15 מיום 10.2.2015, שבמסגרתה נדחתה עתירתו של המבקש לשלבו בסבב חופשות.

תמצית הרקע העובדתי

1. המבקש, גינאדי בולשונוב (להלן: המבקש), הינו אסיר המרצה החל מיום 2.6.2012 עונש של 59.5 חודשי מאסר בפועל בגין עבירות של החזקת נשק, נשיאה והובלה של נשק, יריות באזור מגורים, פציעה בנסיבות מחמירות ואיומים [ת"פ 17578-06-12 (השופט צ' גורפינקל) מיום 11.11.2012] ובגין עבירות של איסור הגרלות והימורים [ת"פ 28087-05-13 (השופט ש' בקר) מיום 15.7.2014].

2. בהתאם לפקודת הנציבות בעניין חופשות אסירים סווג המבקש לקטגוריה "ב/1" לעניין יציאות לחופשות. קטגוריה זו אינה שוללת יציאתם של האסירים הכלולים בה לחופשה אך מתנה את יציאתם באישור הגורמים המקצועיים בשירות בתי הסוהר (להלן: המשיב או השב"ס) וכפופה לתנאים מגבילים מסוימים.

3. בחודש ינואר 2015 הגיש המבקש עתירת אסיר ובה הלין על החלטת המשיב שלא לאשר יציאתו לחופשה. בעתירה נטען כי המבקש הינו "אסיר למופת", כי במהלך מאסרו השתתף במספר קבוצות טיפול לשליטה בכעסים ולמניעת אלימות, וכי כל הגורמים המקצועיים בשב"ס שבאו איתו במגע במהלך מאסרו אמרו לו שהם ממליצים להוציאו לחופשה. המשיב התנגד לעתירה וביסס התנגדותו על עמדת המשטרה, אך טען כי גם עמדת גורמי המודיעין בשב"ס מתיישבת עם עמדת המשטרה. נטען כי בידי המשטרה מידע מודיעיני בדבר סכסוך עבריינים שהינו רלוונטי עד היום, וכי עמדה זו מבוססת גם על פעילות פלילית של המבקש מבין כותלי בית הסוהר. נטען כי המידע שבידי המשטרה מלמד על מסוכנות של המבקש כלפי הציבור, וכי קיים חשש כבד שהמבקש ינצל את היציאה לחופשה "לטובת קידום מהלכים פליליים, קידומו בעולם הפשע והמשך פעילותו במסגרת הסכסוך שעדיין מעורב בו עד היום". בתגובה טען בא כוח המבקש כי מדובר במידע ישן, וכי ככל שהמידע מתייחס לאסיר אחר, הרי שאותו אסיר הוצא לחופשות ואף שוחרר בוועדת השחרורים.

4. ביום 10.2.2015 התקיים דיון לפני בית המשפט המחוזי (השופט י' עדן), במהלכו עיין בית המשפט בהסכמת המבקש בחומר המודיעיני החסוי שבידי המשטרה והשב"ס. בתום הדיון ניתנה החלטה הדוחה את העתירה. בית המשפט קבע כי מעיון בחומר החסוי עולה המסקנה כי החלטת המשיב שלא לאשר יציאת המבקש לחופשה הינה סבירה. נקבע כי החומר החסוי מבסס את עמדת השב"ס והמשטרה. הודגש כי לא מדובר במידע יחיד ולא מדובר במידע מגורם יחיד. בית המשפט העיר כי אינו מוצא לנכון להתייחס בגלוי למועדי המידעים, שכן מדובר במידעים חסויים, אך ציין כי תוקפו של מידע כבסיס לעמדות של המשטרה ושל המשיב אינו עניין לבחינה של תאריכים אלא קשור גם במהות המידע, בחומרתו ובהקשר הכולל של נסיבותיו של האסיר. בית המשפט קבע כי הוא מוצא את מסקנות הגורמים המשטרתיים, כפי שפורטו בחוות הדעת הגלויה, כסבירות לאור החומר החסוי שהובא לפניו, וכפועל יוצא הוא מוצא את החלטת המשיב כסבירה.

בקשת רשות הערעור ותשובת המשיב

5. במסגרת בקשת רשות הערעור שלפנַי שב המבקש וטוען – באמצעות בא כוחו, עו"ד אורי בן נתן – כי יש מקום להיעתר לבקשתו להשתלב בסבב חופשות. נטען כי החלטת בית המשפט המחוזי אינה עומדת בחובת ההנמקה המינימאלית. נטען כי דווקא במקרה דנן, כשסירובו של המשיב להוציא את המבקש לחופשה מבוסס כולו על חומר חסוי שאינו מצוי לנגד עיניו של המבקש, היה מקום להקפיד על הנמקה מפורטת יותר ולהתייחסות כלשהי למועדי המידעים, למהימנותם, למהותם ולמידת הרלוונטיות שלהם להחלטת המשיב. עוד נטען כי האינדיקציות החיצוניות הידועות למבקש מצביעות על כך שמדובר במידע משטרתי ישן מהשנים 2012 ו-2013, שלא מנע מהמשיב לאשר בעבר ביקורי התייחדות למבקש עם בת זוגו. אשר למידע בדבר פעילות פלילית מבין כותלי בית הסוהר, נטען כי אף אם קיים מידע כזה הרי שהדבר אינו מונע קטגורית יציאה לחופשה, אלא לכל היותר מצדיק הגבלה גיאוגרפית במסגרת החופשה. נטען כי בית המשפט המחוזי שגה כשלא שקל כלל את האפשרות שהחופשה תותנה במגבלה גיאוגרפית, בעוד שבפסיקת בית משפט זה הובעה הדעה שגם בהינתן חומר מודיעיני שלילי על המשיב לבחון אפשרות לשחרר לחופשה בתנאים, כגון פיקוח וריחוק גיאוגרפי שיאיינו את המסוכנות הנשקפת מהאסיר. נטען כי במקרה דנן הסכים המבקש שחופשתו תותנה בהרחקתו מעיר מגוריו בת-ים, ומשכך היה על בית המשפט לבחון אפשרות של יציאה לחופשה תוך מגבלה גיאוגרפית ברוח זו. לבסוף נטען כי יש מקום לתת משקל משמעותי להתנהלותו המופתית של המבקש במהלך תקופת מאסרו, להמלצות החיוביות של גורמי הטיפול, וגם לנסיבותיו האישיות של המבקש – אב לחמישה ילדים שריצה עד עתה עונש מאסר של כשלוש שנים (מתוך עונש של כחמש שנים).