רע"ב 1757/17 ח.א. נ' מדינת ישראל- שירות בתי הסוהר

1. לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט לעניינים מנהליים מרכז-לוד (כבוד השופטת ד' עטר) מיום אתמול, 22.2.2017, שבה נדחתה עתירת המבקש כנגד סירוב המשיבה (להלן: שב"ס) לאפשר לו לצאת לחופשה מיוחדת לרגל אירוע בר המצווה של בנו, שייערך בעוד יומיים, 25.2.2017.

2. המבקש הוא אסיר המרצה עונש מאסר לתקופה של 5 שנים, שהחלה ביום 1.8.2016, בגין ביצוע עבירות מין בקטינה בת משפחה. יצוין כי העבירות בוצעו לפני כ-15 שנים וכי המבקש הורשע בהן לפי הודאתו.

           המבקש פנה לשב"ס בבקשה לצאת לחופשה מיוחדת לרגל בר המצווה של בנו בתחילת חודש דצמבר 2016, בהתאם לנוהלי שב"ס; ולאחר שנמסר לו שהבקשה סורבה, הגיש עתירת אסיר ביום 20.12.2016 (עת"א (מחוזי מרכז-לוד) 43380-12-16), ונקבע בה דיון ליום 22.12.2016 (החלטת כבוד הנשיא א' טל מיום 21.12.2016). ואולם העתירה נמחקה לבקשת המבקש, ונטען שכך לנוכח בקשת שב"ס מהמבקש ושלא על דעת בא-כוחו, לאפשר את מיצוי ההליך המנהלי.

           לאחר פניות חוזרות ונשנות לשב"ס שנותרו ללא מענה, הוגשה העתירה נושא הערעור ביום 19.2.2017, וביום 21.2.2017 התקבלה תשובת שב"ס שלפיה הבקשה לצאת לחופשה נדחתה. בתשובת שב"ס הודגש כי המבקש מסווג בקטגוריה א' לפי פקודת נציבות בתי הסוהר לעניין חופשות אסירים (מס' 04.40.00; להלן: הפקודה), ובהתאם לכך לא תאושר לו חופשה אלא באישור הנציב או מפקד המחוז ומטעמים מיוחדים. ועוד קובעת הפקודה, כי טרם שיינתן אישור כאמור, נדרשות חוות דעת מאת ועדה לגילוי עריות (להלן: וג"ע) ומאת מרפאת בריאות הנפש (להלן: מב"ן). בענייננו נמסר כי במב"ן אין התנגדות לאישור החופשה, אך וג"ע מתנגדת לכך, על סמך מכלול המידע המקצועי שברשותה לרבות מידע חסוי; וכן נמסר כי ישנה התנגדות לחופשה מצד גורמי הטיפול ומצד משטרת ישראל. ולנוכח כל האמור סורבה הבקשה.

3. בית משפט לעניינים מנהליים קיים דיון בבקשה ביום אתמול, 22.2.2017, שבו נשמעו טענות הצדדים. כן הוצג לבית המשפט החלק החסוי בחוות הדעת של וג"ע, כמו גם השלמה ופירוט שנתבקשו לנוכח טענות המבקש כי המדובר באירוע מצומצם שבו ישתתפו בני המשפחה הגרעינית בלבד, ושהוא נכון לצמצם את בקשת החופשה לכדי שעות ספורות בלבד.

           לאחר שנתן דעתו למכלול הדברים, ובהם גם מצבו הרפואי הלקוי של המבקש, מצא בית המשפט כי אין מנוס מדחיית העתירה, הואיל ולא נמצא שההחלטה חורגת ממתחם הסבירות. בשולי הדברים צוין כי היה מקום להחיש את הטיפול בבקשה, בשים לב להשלכות הנודעות לכך על המבקש ובני משפחתו, "ועל רשויות שב"ס לשים ליבם לעניין זה ולפעול כמתחייב".

           כנגד החלטה זו מכוונת בקשת רשות הערעור שלפניי.

4. בבקשה נטען כי ישנה הצדקה למתן רשות ערעור, הן משום שהבקשה מעוררת שאלה משפטית עקרונית – היא המשקל שיש לייחס לעמדת וג"ע בעניין יציאה לחופשה נקודתית, מקום בו המרכז להערכת מסוכנות (כך לשון הבקשה–ע'ב') אינו רואה לכך מניעה; והן משום שיקולי צדק, לנוכח נסיבות המקרה. המבקש טוען כי עמדת הגורמים המקצועיים נסמכה על עמדת וג"ע ללא שעיינו בדו"ח מב"ן, וכי סירוב הבקשה לצאת לחופשה נקודתית על יסוד התנגדות וג"ע לבדה, איננה מאזנת באופן מידתי בין כלל השיקולים הצריכים לעניין. בנוסף מדגיש המבקש כי העבירות שבגינן נגזר עליו עונש המאסר בוצעו לפני כ-15 שנה, וכי הביע חרטה על המעשים ושילם לנפגעת העבירה את מלוא הפיצוי שנגזר עליו; וכן מודגש מצבו הרפואי המורכב.

5. לאחר עיון בבקשה על נספחיה, באתי לכלל מסקנה שלא ניתן להיעתר לה. כידוע, רשות ערעור על החלטה בעתירת אסיר לא תינתן כדבר שבשגרה, אלא באופן מצומצם ורק באותם מקרים שבהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים או נושא אחר בעל חשיבות כללית (ראו למשל, רע"ב 8326/16 וידובסקי נ' שירות בתי הסוהר, בפסקה 24 (1.1.2017); רע"ב 2440/15 קבועה נ' שירות בתי הסוהר – מחוז דרום, בפסקה 4 (8.4.2015) (להלן: עניין קבועה)). לא מצאתי ממש בטענותיו של המבקש כי הבקשה מעוררת שאלה כללית; ועל פניו הבקשה אינה נוגעת אלא לעניינו הפרטני בלבד – ודי בכך כדי לדחותה על הסף.