רע"ב 1196/17 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה

1. לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופטים: הנשיא א' טל, ז' בוסתן, וד"ר ש' בורנשטיין) ב-עת"א 19024-01-17, מתאריך 24.01.2017 בגדרו התקבלה עתירת המשיב כנגד החלטתה של ועדת השחרורים (להלן: הוועדה) ב-וש"ר 53255-11-16, כך ששחרורו של המבקש על תנאי ממאסר בידי הוועדה – בוטל.

           להלן אביא בתמצית את הנתונים הנדרשים להכרעה בבקשה.

רקע והליכים קודמים

2. המבקש, יליד שנת 1996, מרצה עונש מאסר בן 17 חודשים (בניכוי 303 ימי מעצרו) בגין הרשעתו בעבירות של הצתה, קשירת קשר לביצוע פשע, איומים ממניע גזעני ושיבוש הליכי משפט (ראו: ת"פ 53372-08-15), לאחר שקשר יחד עם שני אחרים לרסס כתובות שונות בסמוך למאהלים, השייכים לערבים, ולהצית את אחד האוהלים, ממניע גזעני. במסגרת זו, המבקש הצית, יחד עם שני האחרים, מאהל, השייך לערבי, שנשרף כליל על תכולתו.

3. עונש המאסר אותו המבקש מרצה כעת, כולל הפעלה בחופף של עונש מאסר על תנאי בן 3 חודשים, שהושת על המבקש בגין הרשעתו בבית משפט השלום לנוער בירושלים (להלן: התיק הקודם). במסגרת התיק הקודם המבקש הורשע בעבירות של ניסיון להיזק בזדון ממניע גזעני, תקיפה והחזקת סכין. במסגרת תיק זה הושתו על המבקש, בנוסף לעונש המאסר על תנאי, 45 ימי מאסר לריצוי בעבודות שירות, ופיצויים למתלוננים (ראו: ת"פ 36940-02-13; ת"פ 1878-05-12).

4. כעולה מתגובת המשיב לבקשה – בתאריך 21.11.2016 המבקש החל לרצות את עונש המאסר שהושת עליו. בתאריך 31.12.2016 חל מועד תום ריצוי שני שלישים מתקופת מאסרו של המבקש, ומועד שחרורו המלא צפוי לחול בתאריך 22.06.2017.

5. בתאריך 03.01.2017, התקיים דיון בבקשתו של האסיר לשחרור על תנאי. במסגרת החלטתה, שניתנה באותו תאריך, הוועדה שקלה, בין היתר, את הדברים הבאים: תסקיר משלים בעניינו של המבקש (מתאריך 11.08.2016), המתאר מגמת שינוי חיובי בהתנהלותו של המבקש; חוות דעת הרשות לשיקום האסיר (להלן: רש"א), לפיה המבקש מתאים לתוכנית שיקום בקהילה; הבעת החרטה של המבקש בפני הוועדה, ואת דבריו בפניה כי הוא מתנער מהדרך בה הלך, לדבריו, בעבר. הוועדה קבעה כי חרף חוות דעת שירות הביטחון הכללי (להלן: חוות הדעת), המתנגדת לשחרורו ממאסר של המבקש על תנאי, נראה כי המבקש: "בחר עתה להתנתק ממעשיו הקיצוניים בעבר ומדרכו האידיאולוגית" (ראו: שם, בפיסקה 6). בסיכום הדברים, הוועדה קבעה כי למרות שהמבקש לא עבר טיפול במאסר (נוכח תקופת המאסר, הקצרה יחסית, שהושתה עליו) – המבקש הרים את הנטל, המוטל עליו, לסתור את חזקת המסוכנות בעניינו, וכי במכלול השיקולים: "נראה לנו כי החברה תצא נשכרת משיקומו וכי אוינה מסוכנותו" (ראו: עמ' 7 להחלטה).

          נוכח כל האמור – הוועדה הורתה על שחרורו על-תנאי של המבקש ממאסר. הוועדה עיכבה את שחרורו של המבקש ב-7 ימים, לבקשת המשיב, לצורך הגשת עתירה.

6. בתאריך 09.01.2017 – באת-כוח המשיב הגישה עתירה לבית המשפט המחוזי הנכבד כנגד החלטת הוועדה. במסגרת הדיון בעתירה, שהתקיים בתאריך 10.01.2017, באת-כוח המשיבה הגישה, בהסכמת בא-כוח המבקש, את חוות הדעת, וכן ידיעה מודיעינית מטעם שב"ס (ראו: עמ' 1 לפרוטוקול). בגדר אותו דיון, שהתקיים במעמד באי-כוח הצדדים, אך בדלתיים סגורות, בא-כוח המבקש העלה מספר טענות כנגד חוות הדעת, ובין היתר, טען כי המידע, עליו מתבססת חוות הדעת – מתייחס לעבר ואיננו עדכני. בעקבות טענות בא-כוח המבקש – בית המשפט המחוזי הנכבד ביקש לעיין במסמך חסוי מסוים, הנזכר בפיסקה 7(2) לחוות הדעת, וכן לבדוק עניין נוסף ביחס למידע המודיעיני מטעם שב"ס. בא-כוח המבקש לא הביע התנגדות לכך.