רע"ב 1049-15 נ' נ' שירות בתי הסוהר

השופט נ' הנדל:

          "שחרור מינהלי" הוא שחרורו של אסיר לפני תום תקופת המאסר שעליו לרצות, משיקולים שעניינם תפוסת האסירים בבתי הסוהר. אחד מן התנאים לשחרור מינהלי של אסיר הוא היותו שפוט לתקופת מאסר שאינה עולה על ארבע שנים. האם בחישוב תקופה זו יש לצרף לתקופת מאסר שנגזרה על אסיר מלכתחילה – אף תקופת מאסר בשל אי תשלום קנס, או שמא אין לקחתה בחשבון לעניין זה? זוהי השאלה העומדת בלב הבקשה שלפנינו.

רקע והליכים קודמים

1. המבקש הורשע בעבירות סמים ובהפרעה לשוטר במילוי תפקידו. נגזרה עליו, לאחר הפעלת מאסר מותנה, תקופת מאסר בת 3 שנים ו-10 חודשים. בנוסף לכך הופעל כנגדו מאסר בשל אי תשלום קנס לתקופה של 3 חודשים, לאחר שלא שילם קנס שהושת עליו בהליך אחר. תקופת המאסר שנגזרה על המבקש מלכתחילה אינה עוברת את רף ארבע השנים, אך צירוף תקופה זו לשלושת חודשי המאסר בגין אי-תשלום הקנס – עולה לכדי ארבע שנים וחודש אחד מאחורי סורג ובריח.

          על פי פקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971 (להלן: הפקודה), אסיר השפוט לתקופת מאסר שאינה עולה על ארבע שנים זכאי, בהתקיים תנאים נוספים, ל"שחרור מינהלי" לפני תום תקופת המאסר שעליו לרצות (ראו סעיפים 68א ו-68ג לפקודה). נציגי המשיב – שירות בתי הסוהר – קבעו כי יש לצרף לעניין זה את תקופת המאסר שנגזרה על המבקש מלכתחילה לתקופת המאסר שריצה חלף תשלום הקנס, ולראות בו אסיר השפוט לתקופת מאסר העולה על ארבע שנים.

          המבקש עתר כנגד החלטה זו לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, עת"א 7495-11-14 (כב' השופטת מ' ברנט). נפסק כי בחישוב משך תקופת המאסר לעניין השחרור המינהלי יש לכלול אף את תקופת המאסר בשל אי תשלום הקנס. המבקש עתר לרשות ערעור על החלטה זו. לטענתו, חומרת מעשיו אינה רבה יותר רק מפני שאין בידו לשלם את הקנס, ולכן זכאי הוא לשחרור מינהלי. עוד מקשה הסנגורית על קביעת בית משפט קמא מטעמי צדק. לפי קו זה, המבקש נענש בשל חוסר יכולתו לשלם את הקנס באופן כפול – הן במאסר חלף הקנס והן בשלילת האפשרות לשחרור מינהלי.

          מנגד, טען בא-כוח המשיב כי פרשנות כזו אינה נובעת מלשון הפקודה. הודגש על ידו כי הגם שקבלת עמדת המבקש תסייע לו במקרה הקונקרטי ולאסירים נוספים במצבו – היא עלולה לפגוע באסירים אחרים, שצירוף תקופות מאסריהם השונות מוביל דווקא להקדמת שחרורם המינהלי. הסיבה לכך היא שככל שתקופת המאסר ארוכה יותר (אולם נמוכה מארבע שנים), כך מועד השחרור המינהלי מוקדם יותר. כיום נוהגת המדינה לחשב את מועד השחרור המינהלי לפי מלוא תקופת המאסר, ובכללה תקופת המאסר חלף קנס. קבלת עמדת המבקש תוביל לשינוי המצב, באופן שמרע עם קבוצת האסירים המרצים מאסר חלף קנס, ובסך הכל פחות מארבע שנות מאסר. עוד נטען כי אין לצפות שהמדינה תפרש את דרך החישוב – כולל תקופת המאסר בשל אי תשלום קנס – בדרכים שונות, אלא יש לנהוג בעקביות לעניין חישוב התקופה.

          בהכרעתנו מיום 1.4.2015 נתנו את רשות הערעור, דנּו בבקשה כאילו הוגש ערעור על פיה והחלטנו לקבלו. קבענו כי לצורך חישוב תקופת המאסר של המבקש לפי סעיף 68א(1) לפקודה אין להתחשב בתקופת המאסר שריצה חלף קנס. בשל סד הזמנים – על רקע מועד הגשת העתירה – ניתן פסק הדין בלא נימוקים. עתה נביא את נימוקינו.