רע"א 999/15 סעד נ' מתנ"ס עמותה לפעילות קהילתית מגאר ואח'

           בקשת רשות ערעור על פסק דינו מיום 11.1.2015 של בית המשפט המחוזי בחיפה בע"א 53676-06-14 (שניתן על-ידי כב' השופטת ת' נאות-פרי ובהסכמת כב' השופטת ש' שטמר וכב' השופט א' טובי) ואשר בגדרו התקבלו, חלקית, ערעורים שהוגשו על פסק דינו של בית משפט השלום בעכו (כב' השופט ז' סאלח).

רקע והליכים קודמים

1. המבקש (יליד 1987) נפצע ברגלו השמאלית בעת שהשתתף, בשנת 1999, בטורניר של משחק רוגבי. המבקש נפל לאחר ששחקן הקבוצה היריבה ביצע מהלך חוקי של "תיקול" שלאחריו אותו שחקן דרך על רגלו של המבקש. בעקבות פציעתו, הגיש המבקש תביעת נזיקין נגד המשיבים: המשיבה 1 - העמותה שבמסגרתה השתתף המבקש בחוג הרוגבי ואשר ארגנה את נסיעתו לטורניר (להלן: המתנ"ס); המשיבה 2 - החברה אשר בטחה את הפעילויות המתקיימות במסגרת המתנ"ס; המשיב 3 - איגוד הרוגבי, אשר ארגן את הטורניר שבמהלכו נפצע המבקש (להלן: האיגוד).

           בתביעת המבקש נטענו שתי טענות מרכזיות: האחת כללה טענות התרשלות שונות כלפי המשיבים, ובכללן - כי המתנ"ס התרשל בכך שהעסיק מאמן שלא היתה לו הכשרה מתאימה, וכי האיגוד התרשל באופן שבו ניהל את הטורניר ובכך שלא בדק את גיל המשתתפים במשחקים (אשר נערכו לפי קבוצות גיל). טענה מרכזית נוספת שהעלה המבקש היתה, כי המתנ"ס והאיגוד התרשלו בכך שלא דאגו שההשתתפות בטורניר תהיה מבוטחת בפוליסת תאונות אישיות, כמתחייב מכוח הוראות חוק הספורט, תשמ"ח-1988 (להלן: חוק הספורט) ובכך נמנעה ממנו האפשרות לקבל פיצויים על יסוד פוליסת הביטוח.

2. בפסק דינו מיום 26.5.2014 קיבל בית משפט השלום את תביעת המבקש. ביחס לטענה הראשונה של המבקש, אשר כונתה בפסק הדין "העילה הנזיקית", נקבע, כי המתנ"ס אכן התרשל בכך שהעסיק מאמן חסר הכשרה מתאימה וזאת בניגוד לחובתו לפי תקנה 2(א) לתקנות הספורט (חיוב בתעודת הסמכה), תשנ"ז-1997, כשמתקיים קשר סיבתי בין הפרת חובה זו לבין פציעת המבקש; האיגוד התרשל בכך שאפשר למבקש להשתתף במשחק "למרות הפער הבולט במימדים של חלק מהשחקנים ביחס לחלק האחר", וכן באופן שבו חולקו משתתפי הטורניר לקבוצות משחק, עובדה שאפשרה למבקש לשחק נגד שחקן שמימדי גופו גדולים משמעותית מאלו של המבקש. עוד נקבע, כי בנסיבות אלה יש יסוד להניח שהשחקן שפגע במבקש כלל אינו משתייך לקבוצת הגיל של המבקש, אך הדבר לא נבדק בשל רשלנות האיגוד. כן התקבלה טענתו השנייה של המבקש, שכונתה בפסקי הדין "העילה החוזית" או "העילה הביטוחית", לפיה המתנ"ס והאיגוד הפרו את חובתם כלפי המבקש בכך שלא קיימו ביטוח תאונות אישיות כנדרש בחוק הספורט. עם זאת, נקבע, כי המבקש אינו יכול לקבל פיצוי בגין שתי העילות, שכן בכך הוא יפוצה פעמיים בגין אותו הנזק, ולכן נקבע שהמבקש יפוצה לפי ה"עילה הנזיקית" המזכה אותו בפיצוי גבוה יותר, בסך של 205,000 ש"ח.

3. המבקש, המתנ"ס והאיגוד ערערו לבית המשפט המחוזי בחיפה על פסק דינו של בית משפט השלום, ובפסק דין מיום 11.1.2015 קיבל בית משפט קמא, באופן חלקי, את הערעורים.

           בית משפט קמא קיבל את ערעור המתנ"ס והאיגוד על כך שנמצאו חייבים בנזיקין מכוח "העילה הנזיקית". בניגוד לקביעתו של בית משפט השלום, נקבע כי לא הוכח כי מתקיים קשר סיבתי בין העובדה שהמאמן נעדר הכשרה מתאימה לבין פציעת המבקש. בית משפט קמא עמד על כך ש"התיקול" שהביא לנפילת המבקש ולפציעתו היה חוקי, ולא הוכח איזו הדרכה מקצועית, שלא ניתנה בשל החסר בהכשרתו של המאמן, היתה מונעת את פציעתו, בפרט שהפציעה נגרמה מאחר שהשחקן מהקבוצה היריבה דרך על רגלו של המבקש ולא מאופן נפילתו של המבקש (בהנחה שניתן היה להדריכו באשר לאופן שבו יש ליפול במצבים מסוימים). בהמשך לכך נקבע, כי, בנסיבות, אין ביסוס לקביעה שיש קשר בין מידת מקצועיותו של המאמן, או טיב הכשרתו הפורמאלית, לבין החלטת המבקש להשתתף במשחק חרף "פערי המימדים" בינו לבין שחקנים אחרים. בית משפט קמא קיבל את ערעור המתנ"ס והאיגוד באשר לקביעה כי התרשלו באופן ניהול הטורניר ובכך שאפשרו למבקש להשתתף במשחק שבו נפגע. נקבע, כי השתתפותו של המבקש בטורניר היתה על יסוד הסכמת הוריו, שגם אם לא נתנו הסכמה רשמית להשתתפותו בחוג, הם ידעו עליה בפועל והיו מודעים לטיבו של משחק הרוגבי, הסיכונים הנובעים ממנו, וכאמור, גם לעצם השתתפותו בטורניר. באשר לאופן ניהול הטורניר נקבע, כי לא הוכח שאילו הקבוצות בטורניר היו מחולקות אחרת (ולא לפי קבוצת גיל על בסיס קריטריון דו-שנתי) ניתן היה למנוע את הנזק, שכן ייתכן שגם במצב זה השחקנים היו נבדלים זה מזה במימדיהם, ומה גם ש"היותו של שחקן מסוים גדול משחקן אחר, בנסיבות של משחק ספורטיבי - אינה מלמדת ... על רשלנות בניהול המשחק". לבסוף נקבע בהקשר זה, כי לא היה יסוד להניח שהשחקן הפוגע אכן השתייך לקבוצת גיל בוגרת מזו של המבקש וממילא יש קושי לעמוד על זהותו לאחר זמן כה רב (התביעה הוגשה בשנת 2008 והטורניר התקיים בשנת 1999). משכך, התקבל ערעורם של המתנ"ס והאיגוד בעניין זה ונקבע שהם אינם אחראים בנזיקין כלפי המבקש מכוח ה"עילה הנזיקית".

           בית משפט קמא דחה את ערעור המתנ"ס והאיגוד ביחס ל"עילה הביטוחית" וקבע כי המבקש אכן זכאי לפיצוי מכוח עילה זו. בית משפט קמא קיבל את האמור בתביעת המבקש באשר לרכיבים שבגינם הוא זכאי לפיצוי מכוחה של ה"העילה הביטוחית" והנחה את הצדדים כיצד יש לחשב את הפיצוי בגין עילה זו.

הבקשה