רע"א 9972-07-16 איליה נ' גקנברג,עו"ד

1.לפני בקשת רשות ערעור על החלטת כב' הרשמת הבכירה ורדה שוורץ מיום 3.7.16, בה הוצא כנגד המבקש צו עיכוב יציאה מן הארץ - במסגרת תביעה כספית שהגיש המשיב כנגד המבקש.

2.טענתו העיקרית של המבקש כאן היא כי בית משפט קמא שגה כאשר קבע כי אינו "תושב זר, אשר נמצא בישראל לצורך ביקור בלבד" - בהיותו תושב רוסיה, "אשר שהה בארץ 15 ימים בכל חייו" [סעיף 5 לבקשה].

עוד טוען המבקש כי צו עיכוב היציאה מן הארץ "נתקבל במרמה", בהתבסס על "תצהיר" שלא נחתם כדין בפני בא כוחו של המשיב. כמו כן, נטען כי החלטת בית משפט קמא נתקבלה על בסיס ראיות שהוגשו רק בסיכומי המשיב, ללא רשות בית המשפט - ואשר מהווים הפרה של חסיון עורך דין - לקוח, שהתקיים בין הצדדים.

3.מנגד, טענותיו העיקריות של המשיב הן כי אל לערכאה זו להתערב בהחלטת ביהמ"ש קמא בכל הנוגע למתן סעד זמני - שהיא נכונה לגוף הדברים, בהתאם על ראיות שהתקבלו כדין והפסיקה.

4.עולה מן הדברים כי עיקר המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בפן העובדתי - ובעיקר בשאלה האם המבקש הוא "תושב זר" אם לאו.

5.בהחלטתו קבע בית משפט קמא כי המבקש הוא תושב ואזרח מדינת ישראל, על בסיס עובדות המפורטות בתצהיר המשיב. בהתאם קבע בית המשפט כי טענת המבקש לפיה כחודש לאחר עלייתו החליט לחזור לגור ברוסיה, "אינה נתמכת בעובדות ובראיות" והיא "טענה סתמית" הנסתרת בראיות שפורטו לעיל.

כמו כן, קבע בית המשפט כי קיימות ראיות מהימנות הן לקיומה של עילת תובענה כנגד המבקש והן לקיומו של חשש סביר כי המבקש עומד לצאת מהארץ לצמיתות או לתקופה ממושכת - ובכך להכביד על ביצוע פסק הדין.

6.אכן הלכה פסוקה וידועה היא כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בממצאים עובדתיים, אולם הדבר נכון כאשר "עסקינן בממצאים המבוססים על התרשמות בלתי-אמצעית מהעדים" - כנקבע ב-ע"א 6011/13 בית שערי מגדל אשקלון (2003) בע"מ נ' שיכון ובינוי (3.9.15).

7.בענייננו, אין חולק כי בית המשפט קבע את ממצאיו על סמך ראיות בכתב בלבד - זאת בשעה שהצדדים ויתרו על חקירת מצהירים אך ורק מחמת שביתת קלדניות במועד הדיון [עמ' 1 לפרוטוקול בית משפט קמא מיום 20.6.16].