רע"א 9955/16

בשם המבקש:                        בעצמו

1. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת א' כהן) מיום 22.11.2016 בע"א 13318-03-16, בגדרה נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופט י' דלוגין) מיום 24.1.2016 בתמ"ר 2000-02-15.

2. בין המבקש למשיב נחתם הסכם, לפיו המשיב ייצג את המבקש בתביעת רשלנות נגד עורך הדין שערך את הסכם הגירושין בין המבקש לאשתו דאז. בין הצדדים הוסכם כי שכר הטרחה בעבור השירות יהיה סך של 5,000 ש"ח שהובהר כי "אינו כולל ערעורים ופניות לערכאות וגופים אחרים, וטיפול בהוצל"פ, וישולם גם במקרה של פשרה", וכן "30% (שלושים אחוז) בצירוף מע"מ מכל סכום שיפסק לזכותו של הלקוח" (להלן: שכר הטרחה המותנה).

3. כפי שהוסכם, המשיב ייצג את המבקש בתביעה האמורה בבית משפט השלום, אולם התביעה נדחתה והמבקש אף חויב בהוצאות משפט (ת"א 18896-03-12). בעקבות כך הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי (ע"א 30635-09-14), ובהליך זה ייצג את עצמו ללא מעורבות המשיב. ביום 21.1.2015 התקבל הערעור באופן חלקי, כך שנפסק כי המבקש זכאי לסכום של 60,000 דולר ארה"ב, שתורגם לסך של 334,684 ש"ח, בתוספת הוצאות משפט.

4. עם מתן פסק הדין בערעור, פנה המשיב למבקש בדרישה כי ישלם לו את שכר הטרחה המותנה (באחוזים) שהוסכם ביניהם. משסירב המבקש, הגיש נגדו המשיב תביעה ביום 1.2.2015 בבית משפט השלום (תמ"ר 2000-02-15). בעוד שהמבקש טען כי בחר לייצג את עצמו בערעור משום שתלה במשיב את הפסדו בערכאה הראשונה והיות שהמשיב עצמו לא רצה לייצגו בהליך זה, טען המשיב מצדו כי לאחר שהסביר למבקש בפירוט כי סיכוייו בערעור גבוהים ואף הציע לטפל בערעור ללא שכר נוסף, בחר המבקש "למדר" אותו מההליך וייצג את עצמו במטרה להתחמק מתשלום שכרו של המשיב.

5. ביום 24.1.16 קיבל בית משפט השלום את תביעת המשיב, וקבע כי על המבקש לשלם את שכר הטרחה המותנה בתוספת הוצאות משפט. בית המשפט בחן את הסכם שכר הטרחה האמור והגיע למסקנה כי הצדדים הסכימו ששכרו המותנה של המשיב יהיה תלוי בתוצאה הסופית של ההליכים המשפטיים של המבקש בעניינו זה – אם יזכה בסופו של דבר המבקש בכספים, יהיה עליו לשלם למשיב 30% מהסכום שייפסק, ואם לא יזכה המבקש, לא יהיה חייב דבר למשיב למעט סכום קבוע של 5,000 ש"ח. בית המשפט קבע כי העובדה שבהסכם מצוין כי שכר הטרחה "אינו כולל ערעורים", משמעותה רק שאם יתבקש המשיב לייצג את המבקש גם בהליך ערעור, יוכל לדרוש תמורת עבודתו זו סכום כסף נוסף, מעבר לשכר הטרחה המותנה לו הוא יהיה זכאי במקרה של הצלחת המשפט. בית המשפט הבהיר כי אין חוסר צדק בכך שהמבקש יידרש לשלם למשיב את שכר הטרחה המותנה חרף כך שהמשיב לא ייצג אותו באופן פעיל בהליך הערעור, שכן במסגרת הליך זה אין דנים בתביעה מחדש אלא מתבססים על אותן טענות וראיות שהובאו כבר – בניצוחו של המשיב בענייננו זה – בפני בית המשפט בגלגול הראשון. היפוך פסק דין בערכאת ערעור אין משמעותו ככלל כי עורך הדין שייצג בערכאה הראשונה ביצע עבודתו באופן לקוי, אלא כי הערכאה הראשונה היא שנפלה לכלל טעות בהחלטתה.

           בית המשפט נדרש לפסיקה בענין רע"א 7394/07 גאנם נ' פאעור (8.10.2007) (להלן: ענין גאנם) שהובאה בפניו, וגזר ממנה כלל התומך בעמדת המשיב, לפיו שינוי התוצאה בהליך הערעור משנה גם את מאזן שכר הטרחה המותנה, בהתאם לנסיבות הענין – או שעל הלקוח לשלם בסופו של דבר את שכר הטרחה שטרם שילם נוכח הפסדובערכאה הראשונה, או שעל עורך הדין להשיב את שכר הטרחה שקיבל כבר נוכח הצלחתו בערכאה הראשונה.

בית המשפט קבע עובדתית כי הוא מקבל את גרסתו של המשיב, לפיה הוא רצה לייצג את המבקש גם בהליך הערעור ואף הציע לעשות זאת בחינם וכן למצוא גורם שלישי שיממן עבור המבקש את תשלום האגרה. עוד נקבע כי המבקש לא הצליח לספק כל הסבר מניח את הדעת לטענתו לפיה המשיב לא הסכים לייצגו בהליך הערעור.