רע"א 981-08-14 שמונה נ' בוזורגי

1.רשות הערעור שבכותרת הוגשה על החלטת בימ"ש קמא (כב' השופטת א. אבו אסעד, בימ"ש שלום בטבריה), מיום 29/6/2014 (להלן: "ההחלטה").

2.בהחלטה הכריע בימ"ש קמא לדחות את בקשת המבקשת לבטל את פסק הדין שניתן כנגדה ביום 17/6/2013, זאת בהעדר הגנה (להלן: "פסק הדין").

במסגרת ההחלטה גם דחה בית משפט קמא בקשה להארכת המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין, זאת משהוגשה בחלוף חודשים ארוכים ממועד מתן פסק הדין כאמור.

3.לאחר עיון ובחינה אני רואה לדחות את הבקשה, זאת ללא צורך בקבלת תגובה.

4.ההחלטה ניתנה לאחר שעמדות הצדדים הוצגו ונבחנו כדבעי.

החלטת בימ"ש קמא מנומקת, ראויה ומיישמת נכונה את ההלכה הפסוקה והאיזונים המתחייבים בענייננו.

5.בהתאם אינני רואה תכלית לחזור על מכלול נימוקיו הבהירים והראויים של בימ"ש קמא, אותם אני רואה לאמץ כחלק בלתי נפרד מהחלטה זו.

6.כפי שקבע בימ"ש קמא, בחינת נתוני התיק אל מול ההלכות המשפטיות הרלבנטיות (הן לענין בקשת הארכת מועד והן לגוף הבקשה לביטול פסק דין שבשיקול דעת) מובילה למסקנה לפיה לא היה מקום לשעות לבקשה לביטול פסק הדין ולהארכת המועד להגשתה.

אני מרשה לעצמי להוסיף כי אמירת בימ"ש קמא בהחלטתו לפיה ההחלטה ניתנה "לא בלי היסוס", לא באה להבהיר את "גבוליות" ההחלטה לאור ההלכה הפסוקה, אלא על הקושי להתגבר על "הנטייה הטבעית" להימנע מצעד קיצוני גם כשזה מתחייב ובפרט שעה שהיעתרות לבקשות תוך חיוב בהוצאות, הינה "דרך המלך" בבקשות שגרתיות מסוג זה (אם כי שלא כבענייננו).