רע"א 8492/15 דרימר נ' הלברייך ואח'

           לפנַי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים בהפ"ב 57375-06-14, שניתנה ביום 22.11.2015 על-ידי השופט א' דראל. בגדר ההחלטה התקבלה בקשתו של המשיב 1 למינוי בורר לפי סעיף 8 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות).

רקע

1. ביום 1.1.2006 כרתו ביניהם הצדדים להליך הסכם שעניינו בהסדרת היחסים הפנימיים ביניהם כמי שחולקים בבעלות על תאגידים בקבוצה עסקית (להלן: ההסכם). בהסכם נכללה תניית בוררות, לפיה הוסכם כי כל סכסוך שיתגלע בין הצדדים יוסדר באמצעות הליך גישור, וככל שהליך הגישור לא יעלה יפה, תועבר המחלוקת להכרעת בורר, אשר ימונה על-ידי בית המשפט המחוזי בירושלים לפי בקשת אחד הצדדים.

2. לימים נתגלע סכסוך בין הצדדים ביחס לביצוע ההסכם. לטענת המשיב 1, לפי ההסכם הייתה אמורה לקום "חברת מטרה", שאליה היו אמורות לעבור כל אחזקות הצדדים, אלא שחברה כאמור לא הוקמה בפועל. כן הוא טען, כי בהמשך למחלוקת בהקשר זה, הוא הועבר מתפקידו כמנכ"ל באחת מהחברות, שכרו הופחת והוא פוטר. הצדדים ניסו לפתור את הסכסוך במסגרת הליך גישור, אלא שההליך לא צלח. על כן נדרש בית המשפט המחוזי להכריע בבקשתו של המשיב 1 למינוי בורר.

3. בית המשפט המחוזי קיבל את בקשת המשיב 1 והורה על מינוי בורר. צוין כי המחלוקת העיקרית בין הצדדים ביחס למינוי בורר נוגעת לשאלה האם הוכח כי קיים "סכסוך" שניתן להעבירו לבוררות. בשאלה זו נקבע, כי המרצת הפתיחה שהגיש המשיב 1 מפורטת דיה כדי ללמד על קיומו של "סכסוך". לצד זאת, דחה בית המשפט את הטענה כי היה על המשיב 1 להגדיר ולהבהיר במפורש האם בכוונתו לתבוע סעדים על יסוד הסכמים שקדמו להסכם. זאת, כאשר הודגש, כי בא-כוח המשיב 1 הצהיר בדיון שאין בכוונתו לעשות זאת. יצוין כי בית המשפט התייחס גם לטענות לפיהן יש להמתין עם מינוי הבורר עד להכרעה בהליכים נוספים המתנהלים במקביל בין הצדדים, בקבעו כי אין בהליכים הנ"ל כדי להשפיע על הכרעתו בבקשה למינוי בורר, בפרט כאשר חלק מהטענות ביחס להליכים המקבילים נטענו בשיהוי ניכר. כלפי החלטת בית המשפט הוגשה בקשת רשות הערעור דנא, ולצדה בקשה לעיכוב ביצוע. בהחלטתי מיום 20.12.2015 ניתן צו עיכוב ביצוע ארעי עד להכרעתי בשתי הבקשות.

טענות הצדדים

4. המבקש הוא אחד מהצדדים להסכם. לשיטתו, יש לבטל את החלטת בית המשפט המחוזי, וזאת בהתבסס על שתי הטענות המרכזיות הבאות: (א)האחת, לטענתו אין לקיים הליך בוררות מכיוון שאחד מן ההליכים המקבילים התלויים והעומדים בקשר עם הסכסוך, הינו הליך שבמסגרתו נטען כי יש לבטל את ההסכם כולו, וממילא את תניית הבוררות שבו. המבקש גורס כי אין כל טעם במינוי בורר טרם ההכרעה בהליך מקביל זה; (ב) השנייה, לטענתו אין לקיים הליך בוררות מכיוון שהסעד שאותו מתכוון המשיב 1 לתבוע נוגד את ההסכם ואת הדין המהותי, אליו כפוף הבורר. המבקש מסביר, כי למעשה המשיב 1 מעוניין לכפות עליו ועל יתר הצדדים להסכם לרכוש ממנו את אחזקותיו, סעד שהוא בבחינת "הסרת קיפוח". ואולם, נטען כי למשיב 1 אין כל זכות לבקש סעד כזה, לא מכוח ההסכם ואף לא מכוח הדין המהותי, בין היתר משום שטרם התאגדה חברה. בנסיבות אלה, גורס המבקש, אין כל הצדקה למנות בורר.

5. המשיב 2, אף הוא צד להסכם, הגיש תגובה לבקשה ובה הצטרף לנימוקי המבקש. הלה הדגיש כי בית המשפט המחוזי שגה בעיקר במשקל שנתן להליכים המשפטיים המקבילים שמתנהלים, ואף שגה בהתייחסותו למספר נתונים עובדתיים ביחס אליהם. בהקשר האחרון הוטעם, כי בית המשפט אף הכיר בדיעבד בטעות מסוימת שהופיעה בהחלטתו, ואולם קבע כי אינו יכול לתקנה משאין מדובר בטעות סופר או טעות טכנית גרידא.