רע"א 8491/16 ואח' Alia Royal Jordanian Airlines נ' ממן רויטל ואח'

           בקשות רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת א' נחליאלי-חיאט) מיום 27.9.2016, ומיום 3.11.2016, בת"צ 27789-11-14 אשר קיבל בקשה לאישור תובענה ייצוגית שהגישו המשיבים נגד המבקשת.

1. המבקשת היא חברת התעופה הלאומית של ירדן. המשיבים הם בני זוג שרכשו ביום 7.7.2014 מאת המבקשת כרטיסי טיסה מישראל לתאילנד ובחזרה עם עצירת ביניים בעמאן בירת ירדן. סמוך לאחר רכישת הכרטיסים פתחה ישראל במבצע "צוק איתן" בתגובה לירי רקטות משטח רצועת עזה. ביום 15.7.2014 יצאו המשיבים את הארץ בדרכם לתאילנד ובעודם בחו"ל המשיך ירי הרקטות מרצועת עזה לעבר שטח ישראל. בעקבות כך ביטלו חברות תעופה רבות, והמבקשת ביניהן, את טיסותיהן לארץ וממנה. ביום 14.8.2014 הטיסה המבקשת את המשיבים מתאילנד לארץ ובהתאם לתכנית הטיסה המקורית נחת המטוס לעצירת ביניים בעמאן. אלא שאז הודיעה המבקשת למשיבים וליתר הנוסעים בטיסה כי בשל המצב הביטחוני בארץ היא לא תוכל להטיס אותם מעמאן לנמל התעופה בן גוריון והמשיבים נאלצו לחזור ארצה במונית. מספר חודשים לאחר מכן, הגישו המשיבים בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המבקשת בטענה כי היא מפרה באופן שיטתי את חובתה לפצות נוסעים שטיסתם בוטלה ולסייע להם.

2. בית המשפט קמא קיבל בחלקה את בקשת האישור והתיר למשיבים לנהל תובענה ייצוגית נגד המבקשת. בהחלטתו קבע בית המשפט קמא כי החלטתה של המבקשת לבטל את טיסותיה לישראל במהלך מבצע "צוק איתן" נבעה משיקולים ענייניים ומתוך דאגה כנה לביטחונם של נוסעיה ודחה את טענת המשיבים לפיה לא הייתה הצדקה של ממש לביטול הטיסות. עוד קבע בית המשפט קמא כי מהראיות בתיק עולה לכאורה כי המבקשת עשתה כמיטב יכולתה על מנת לסייע לנוסעים שטיסתם לישראל בוטלה בשל המצב הביטחוני וכי בחלק גדול מהמקרים דאגה להם לאמצעי תחבורה חלופיים ולסידורי לינה בבתי מלון. עוד קבע בית המשפט קמא כי הוכח לכאורה שהמבקשת השיבה לנוסעים שטיסתם בוטלה את הוצאות הדרך שבהן נשאו עקב ביטול הטיסה. עם זאת, כך נקבע, מהראיות עולה לכאורה כי המבקשת החליטה שלא להחזיר לנוסעים שטיסתם בוטלה בשל מבצע "צוק איתן" את שווי כרטיס הטיסה שרכשו ממנה ושילמה להם פיצוי רק על ההוצאות הישירות שנגרמו להם עקב הביטול. לפיכך, קבע בית המשפט קמא כי ישנה אפשרות סבירה שייקבע כי המבקשת לא עמדה בחובה המוטלת עליה בסעיף 6(א)(2) לחוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), התשע"ב-2012 (להלן: חוק שירותי תעופה) להשיב לנוסעים שטיסתם בוטלה את תמורת הכרטיסים שרכשו. בית המשפט קמא דחה את טענת המבקשת לפיה חוק שירותי תעופה אינו חל בענייננו מן הטעם שנושא תשלום הפיצויים בגין ביטול טיסות מוסדר באופן בלעדי בחוק התובלה האוירית, התש"ם-1980 (להלן: חוק התובלה האווירית). לעניין זה קבע בית המשפט קמא כי מדברי ההסבר לחוק שירותי תעופה עולה בבירור כי הוא בא להסדיר את סוגיית תשלום הפיצויים בגין ביטול טיסה וזאת על רקע היעדר הסדרה מספקת של הנושא בחוק התובלה האווירית.

           מטעמים אלו התיר בית המשפט קמא למשיבים לנהל נגד המבקשת תובענה ייצוגית בשם כלל "הנוסעים שרכשו כרטיס טיסה מהמשיבה לטיסות שמועדן בתקופת מבצע צוק איתן - בה הפסיקה המשיבה את טיסותיה בקטע שבין ירדן וישראל, וטיסתם בוטלה על ידי המשיבה בקטע הטיסה שבין ירדן וישראל ולא ניתן להם כרטיס טיסה חלופי ולא קבלו החזר תמורת הכרטיס כמתחייב על פי הוראות חוק שירותי תעופה" (פסקה 53 להחלטה). בית המשפט קמא ציין בהקשר זה כי בבקשת האישור התייחסו המשיבים לשתי קבוצות: הראשונה, כלל הנוסעים שרכשו מהמבקשת כרטיס טיסה וטיסתם בוטלה מאז שנכנס חוק שירותי תעופה לתוקפו; והשנייה, כלל הנוסעים שהמבקשת התחייבה להטיס ביום 14.8.2014 מתאילנד לישראל. עם זאת, קבע בית המשפט קמא כי מהראיות שהציגו הצדדים עולה בבירור כי הקבוצה הרלבנטית במקרה דנן ואשר ישנה אפשרות סבירה שהתובענה הייצוגית תוכרע לטובתה היא קבוצת לקוחות המבקשת שטיסתם בקטע שבין ירדן וישראל בוטלה במהלך מבצע צוק איתן. לפיכך קבע בית המשפט קמא כי אין מקום להיעתר לבקשת המשיבים לנהל תובענה ייצוגית בשם לקוחות שטיסתם בוטלה שלא במהלך תקופה זו.

           לאחר אישור התובענה הייצוגית הגישו המשיבים בקשה לעיון חוזר בהחלטה המאשרת בטענה כי יש לתקן את הגדרת הקבוצה שנקבעה בה. בבקשה זו טענו המשיבים כי מהחלטת האישור משתמע כי הותר להם לנהל תובענה ייצוגית רק בשם נוסעים שהיו בדרכם מירדן לישראל אך לא בשם נוסעים שעשו את דרכם בכיוון ההפוך. לפיכך טענו המשיבים כי יש לתקן את הגדרת הקבוצה כך שתכלול את הנוסעים בשני הכיוונים. בקשה זו נדחתה על ידי בית המשפט קמא אשר קבע כי החלטתו אינה דורשת תיקון או הבהרה וברור שהיא מתייחסת הן לנוסעים שהיו בדרכם מירדן לישראל והן לנוסעים שהיו בדרכם מישראל לירדן.

3. בעקבות החלטות אלו הגישה המבקשת שתי בקשות רשות ערעור: הראשונה (רע"א 8491/16) מופנית נגד ההחלטה המאשרת, ואילו השנייה (רע"א 9333/16) מופנית נגד החלטתו של בית המשפט קמא בבקשה לעיון חוזר שהגישו המשיבים.

           בבקשת רשות הערעור הראשונה טוענת המבקשת כי שגה בית המשפט קמא משדחה את טענתה לפיה הוראות חוק שירותי תעופה אינן חלות בענייננו וכי יש להכריע במחלוקות בין הצדדים אך ורק בהתאם להוראות חוק התובלה האווירית. לטענתה, פרשנותו של בית המשפט קמא אינה מתיישבת עם הוראת ייחוד העילה הקבוע בסעיף 10 לחוק התובלה האווירית הקובע מפורשות כי אחריותו של מוביל אווירי לנזק לפי חוק זה "תבוא במקום אחריותו לפי כל דין אחר, ולא תישמע כל תביעה לפיצוי על אותו נזק שלא על פי חוק זה, תהא עילתה הסכם, עוולה אזרחית או כל עילה אחרת ויהיו התובעים אשר יהיו". עוד טוענת המבקשת כי פרשנותו של בית המשפט קמא אינה מתיישבת עם הוראת ייחוד העילה הקבועה בסעיף 29 לאמנה בדבר איחוד כללים מסוימים לתובלה בינלאומית באוויר, כ"א 1564, כרך 59, עמ' 15 (נחתמה במונטריאול ב- 28.5.1999) (להלן: אמנת מונטריאול) (החל בענייננו מכוח הוראת סעיף 3א לחוק התובלה האווירית) המורה כי "בהובלת נוסעים, כבודה ומטען, כל תביעה לפיצויים, תהא עילתה אשר תהא ... ניתן להגיש רק בכפוף לתנאים ולהגבלות האחריות כפי שהם קבועים באמנה זו ... פיצויים אחרים שאינם השבה לא יהיו ברי תביעה בכל תביעה כאמור". לטענת המבקשת, נוכח לשונם ותכליתם הברורה של הוראות סעיפים אלו, לא יכול להיות חולק כי אין באפשרותם של המשיבים לתבוע ממנה פיצויים מכוח הוראות חוק שירותי תעופה ועל כן שגה בית המשפט קמא משהתיר להם לעשות כן.

           עוד טוענת המבקשת כי בית המשפט קמא התעלם מטענתה לפיה חוק הטיס (בטחון בתעופה האזרחית), תשל"ז-1977 (להלן: חוק הטיס) מסיר ממנה אחריות לביטול הטיסות במהלך מבצע צוק איתן ופוטר אותה מתשלום פיצויים. לטענתה, סעיף 12(ב) לאותו החוק קובע כי "מפעיל כלי טיס רשאי לסרב להוליך בכלי הטיס אדם ולהוביל בו מטען או טובין אחרים אם בנסיבות הענין יש מקום לחשד שבאותה הולכה או הובלה יש משום סיכון בטחון הציבור", ואילו סעיף 13(א) לאותו החוק מורה כי "כל הרוכש ממפעיל כלי טיס זכות לתובלה אוירית של בני-אדם, מטען או טובין אחרים, ייחשב כאילו הסכים לכך שזכותו של המפעיל היא לסרב לבצע את התובלה בנסיבות כאמור בסעיף 12". המבקשת סבורה כי סעיפים אלו מקנים פטור מאחריות אזרחית למוביל אווירי שביטל טיסה משיקולי ביטחון ואף מטעם זה לא היה מקום לאשר את ניהול התובענה הייצוגית. לבסוף טוענת המבקשת כי שגה בית המשפט קמא משהתיר למשיבים לנהל תובענה ייצוגית בשם כלל הלקוחות שטיסתם בוטלה במהלך מבצע "צוק איתן" שכן קבוצה זו לא הוגדרה על ידם בבקשת רשות הערעור. לטענתה, החלטתו של בית המשפט קמא לעשות כן פגעה בזכותה להתגונן ומנעה ממנה להגיש הודעות נגד צדדים שלישיים שלשיטתה אחראים ביחד עמה לנזקים שנגרמו לנוסעים שטיסתם בוטלה במהלך מבצע "צוק איתן".

           במסגרת בקשת רשות הערעור השנייה עותרת המבקשת לאפשר לה להשיג על החלטתו של בית המשפט קמא בבקשה לעיון חוזר שהגישו המשיבים. לטענתה, בהחלטה זו הרחיב בית המשפט קמא את הקבוצה שהוגדרה על ידו בהחלטה המאשרת וכלל בה גם נוסעים שטיסתם מישראל לירדן בוטלה. לטענת המבקשת, בית המשפט קמא לא היה מוסמך לעשות כן מן הטעם שבהחלטה המאשרת קבע כי אין לאפשר ניהול תובענה ייצוגית בשם נוסעים אלו. חלק זה בהחלטה, כך נטען, מהווה פסק דין אשר לא ניתן לשנות או לתקן אותו במסגרת בקשה לעיון חוזר. עוד טוענת המבקשת כי שגה בית המשפט קמא משקבע כי הגדרת הקבוצה שנקבעה בהחלטה המאשרת כוללת בתוכה גם נוסעים שהיו בדרכם מישראל לירדן ולשיטתה קביעה זו אינה מתיישבת עם העובדה שגם היא וגם המשיבים הבינו מההחלטה כי הקבוצה שהותר לנהל בשמה תובענה ייצוגית כוללת רק נוסעים שהיו בדרכם מישראל לירדן.