רע"א 8410/14 בנק הפועלים בע"מ נ' יונתן הרפז

           מונחת לפניי בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (תנ"ג 7528-12-13, כב' השופט ח' כבוב. להלן: ההחלטה), שלפיה על המבקש (להלן: הבנק) לגלות ולמסור למשיב שורת מסמכים מכוח סעיף 198א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: החוק ו-סעיף 198א).

תמצית העובדות וההליכים

1. משיב 1, בעל מניות בבנק (להלן: המשיב), הגיש לבית המשפט המחוזי בקשה לגילוי ועיון במסמכים מסוימים מכוח סעיף 198א (להלן: בקשת הגילוי). זאת על מנת לבחון אפשרות הגשתה של בקשה לאישור תביעה נגזרת בשם הבנק כנגד נושאי משרה ועובדים של הבנק. לטענת המשיב שהועלתה בבקשת הגילוי, הללו קיבלו החלטות שונות בדבר העמדת אשראי ל"מקורבים" ו"ידידים" של בעלת השליטה או של נושאי משרה בכירים בבנק וכן ללווים אחרים, תוך הפרה – ולו לכאורה – של נהלי הבנק ונהלים בנקאיים תקינים שקבע בנק ישראל. לבקשת הגילוי צירף המשיב טיוטת דו"ח ביקורת מטעם בנק ישראל – שכותרתה "אשראי לאנשים קשורים בבנק הפועלים ותפקוד ועד האשראי" מיום 3.9.2009 – אשר נערכה במסגרת ביקורת שביצע בנק ישראל בבנק בחודשים מאי-יוני 2009 (להלן: טיוטת הדו"ח). טיוטת הדו"ח בחנה עסקאות של הבנק עם אנשים קשורים, וכן עסקאות של הבנק עם לווים אחרים – וביניהן מתן אשראי לעיתון מעריב ולקבוצת מפעלים פטרוכימיים (להלן: מעריב ו-פטרוכימיים).

           בדיון שהתקיים בפני בית המשפט המחוזי בבקשת הגילוי התברר כי קיים דו"ח ביקורת סופי של בנק ישראל (להלן: הדו"ח הסופי). כמו כן, במהלך הדיון הודיע ב"כ המשיב כי הוא מצמצם את בקשת הגילוי למסמכים הרלוונטיים לעניין מעריב ופטרוכימיים בלבד (להלן: המסמכים המבוקשים). לאחר שמיעת טענות הצדדים במסגרת הדיון, ניתן צו ביניים המחייב את הבנק להמציא לבית המשפט את הדו"ח הסופי. בסמוך לאחר מכן ניתנה החלטה נוספת המורה לבנק – בהתאם לתקנה 119 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנה 119 ו-התקנות) – להעביר לבית המשפט קמא במעטפה סגורה וחתומה את המסמכים המבוקשים. 

2. בהחלטה מושא הבקשה דנא נקבע כי המסמכים המבוקשים הם רלוונטיים לזירת המחלוקת. כמו כן, נדחתה טענת הבנק שלפיה אין לאפשר את גילויים בשל חיסיון בנק-לקוח והפגיעה שתביא חשיפתם בלקוחות הבנק (מעריב ופטרוכימיים) שאינם צד להליך. בית המשפט המחוזי ציין כי זהו חיסיון יחסי, יציר הפסיקה, שניתן להסירו מקום בו גילוי המידע עדיף על הצנעתו בשל תרומתו לעשיית משפט צדק וחקר האמת. במסגרת האיזון שערך, קבע בית המשפט המחוזי כי המסמכים המבוקשים הם חשובים וחיוניים ביותר לצורך בירור טענות הצדדים; כי אין באפשרות המשיב לחשוף את המידע בדרך אחרת; וכי היקף הגילוי הנדרש הוא ראוי. עוד הובאה בחשבון ייחודיות הליך התביעה הנגזרת וציבוריותו, ש"גברו" על הפגיעה הנטענת בצדדי ג'.

           ייחודיות הליך התביעה הנגזרת ואופיו הקולקטיבי הודגשו על ידי בית המשפט המחוזי במיוחד בהתייחסותו לחשיפת הדו"ח הסופי, חרף טענת חיסיון בנק-גוף מפקח שנטען לגביו מכוח סעיף 15א לפקודת הבנקאות (להלן: סעיף 15א). נקבע כי האינטרסים הציבוריים שבבסיס תביעה נגזרת וכן חומרת המעשים המיוחסים לנושאי משרה בבנק מצדיקים את הסרת החיסיון – שאף הוא יחסי, לשיטת בית המשפט המחוזי – מהדו"ח הסופי ואת העברתו למשיב. עוד נקבע כי שאלת קבילות הדו"ח הסופי תיבחן בשלב הבקשה לאישור תביעה נגזרת, ככל שזו תוגש והטענה תועלה.  

           בהמשך ההחלטה, נדרש בית המשפט המחוזי לשאלה האם הועמדה תשתית ראייתית ראשונית. לצורך מענה לשאלה זו, בחן בית המשפט את המסמכים שהועברו לעיונו וביניהם את טיוטת הדו"ח, טיוטה נוספת מאוחרת יותר וכן את הדו"ח הסופי. נמצא כי אין שינויים מהותיים בין שתי הטיוטות. ואולם שינויים משמעותיים יותר חלו בין הטיוטה המאוחרת לבין הדו"ח הסופי – שנערך לאחר קבלת תגובת הבנק אצל המפקח על הבנקים – כך שעולה כי ממצאי הדו"ח הסופי הם בחלקם "מעודנים יותר", כלשון בית המשפט המחוזי. ועדיין, הוסיף בית המשפט קמא, מונה הדו"ח הסופי מספר לא מבוטל של פגמים בהליכי ניהול האשראי ביחס למעריב ופטרוכימיים (פסקאות 58-57 להחלטה). לגופם של דברים, נקבע כי הגם שאין די בהפרשות הבנק לחובות מסופקים כדי להניח תשתית ראייתית ראשונית, הרי שהפרשות אלה – לצד סימני שאלה נוספים בדבר התנהלות נושאי המשרה בבנק ביחס לאשראי שהועמד למעריב ופטרוכימיים כפי שהם עולים מהדו"ח הסופי – אכן עומדים ברף הראייתי הנדרש. המסקנה אליה הגיע בית המשפט קמא היא כי המשיב העמיד תשתית ראייתית ראשונית לגבי קיום התנאים לאישור התביעה כתביעה נגזרת (פסקה 59 להחלטה).

           סיכומו של דבר, ההחלטה הורתה לבנק להעביר לעיון המשיב עותק של המסמכים המבוקשים, לרבות הדו"ח הסופי. עוד נקבע כי מסמכים אלה יהיו חסויים כלפי צדדים שלישיים ויימסרו למשיב בכפוף לחתימתו על כתב סודיות. לאחר מכן, הגיש הבנק בקשה לעיכוב ביצועה עד למתן הכרעה בבקשה למתן רשות ערעור שבפניי – ובית המשפט קמא נעתר לה.