רע"א 8293/14 יובלוי נדל"ן והנדסה בע"מ נ' יפים פרידמן ובניו חברה להנדסה ולבניין בע"מ

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט ח' ברנר) בפר"ק 23302-09-12 מיום 11.11.2014, בה דחה בית המשפט את בקשת המבקשת למתן הוראות לבורר.

1.         המבקשת היא חברה יזמית והמשיבה היא חברה קבלנית, המצויה בהליכי חדלות פרעון. בין המבקשת לבין המשיבה התגלע סכסוך בקשר לעבודות בניה שביצעה המשיבה עבור המבקשת. ביום 31.10.2012 חתמו הצדדים על "הסדר פשרה", אשר קיבל תוקף של החלטה. בהסכם הפשרה הסכימו הצדדים להעביר את המחלוקות שביניהם להכרעת בורר, אשר יכריע "בסוגיות המשפטיות הנוגעות לפרויקט". עוד הסכימו הצדדים על מינוי מומחה הנדסי אשר "יכריע לגבי הסכומים המגיעים לחברה מהיזם" וכן יכריע "בסוגיות הנדסיות אשר לגביהן קיימת מחלוקת בין הצדדים".  הצדדים הוסיפו וקבעו בהסכם הפשרה מתווה דיוני להליך הבוררות, ולפיו הבורר יכריע בטענות המשפטיות של הצדדים רק לאחר קבלת החלטות המומחה ההנדסי. כך נקבע בעניין זה בהסכם הפשרה:

"לאחר קבלת החלטות המומחה ההנדסי, יכריע הבורר בטענות המשפטיות אשר יש להן השלכה על הנושאים הכספיים...

המהנדס יתן החלטתו תוך 30 יום ממועד סיום המדידות, והבורר יהיה מחויב ליתן הכרעתו תוך 60 יום ממועד קבלת החלטת המהנדס..."

2.         בהתאם להסכמה זו החלו הצדדים להתדיין לפני הבורר והמומחה ההנדסי. אולם, בשלב מסוים התגלעו ביניהם מחלוקות וזאת על רקע הודעת המומחה ההנדסי לפיה שעות העבודה אשר יידרשו לצורך עבודתו צפויות לעלות על מכסת השעות אשר אושרה על ידי בית המשפט המחוזי. המשיבה ביקשה לפצל את הבוררות, באופן בו המומחה ההנדסי ידון תחילה רק בחלק מהסוגיות שבמחלוקת, ואלה ימסרו להכרעת הבורר עובר להכרעת המומחה ההנדסי בכל הסוגיות העומדות על הפרק. ביום 12.12.2013 קיבל הבורר את הבקשה והורה על פיצול הבוררות, וזאת  חרף התנגדות המבקשת (להלן:החלטה הראשונה).

ביום 19.3.2014 נתן הבורר החלטה נוספת, בה נקבע כי בשלב הראשון ידון המומחה במספר נושאים, אשר צויינו בהחלטה, ויבחן ביחס לסוגיות אלה את אחריות הצדדים מבחינה הנדסית, ללא בחינת העלויות. כן הורה הבורר לצדדים להודיע האם לדעתם נדרשת בשלב הנוכחי הכרעה של המומחה ההנדסי בשאלות נוספות (להלן: ההחלטה השנייה). המבקשת הגישה תגובה להחלטה זו, בה היא טענה כי החלטת הבורר ניתנה בחוסר סמכות שכן היא עומדת בניגוד לקבוע בהסכם הפשרה. ביום 8.5.2014 נתן הבורר החלטה נוספת בה הוא דחה את טענת חוסר הסמכות שהעלתה המבקשת (להלן:ההחלטה השלישית).

3.         ביום 13.7.2014 הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי "בקשה דחופה למתן הוראות", בה עתרה להורות לבורר "לפעול בהתאם להוראות שנקבעו בהסכם הפשרה", ולחלופין להורות על ביטול הליך הבוררות, זאת לנוכח חריגת הבורר מסמכותו. בבקשתה טענה המבקשת כי החלטתו הראשונה של הבורר ניתנה בחוסר סמכות מאחר שהיא מנוגדת למוסכם בהסכם הפשרה, אשר קבע מתווה דו-שלבי לשמיעת הבוררות. עוד טענה המבקשת כי המתווה שקבע הבורר בהחלטותיו השנייה והשלישית איננו מוצדק, שכן חלק מטענות ההגנה העיקריות שלה לא נכללו ברשימת הנושאים אשר הועמדו לבחינת המומחה ההנדסי בשלב הראשון.

4.         בית המשפט המחוזי קבע כי בהחלטתו הראשונה פעל הבורר בניגוד להסכמת הצדדים בהסכם הפשרה, ועל כן ניתנה החלטה זו בחוסר סמכות. ואולם, בית המשפט הוסיף וקבע כי המבקשת לא העלתה את טענת החריגה מסמכות בהזדמנות הראשונה, אלא השתהתה עד לאחר קבלת החלטתו השנייה של הבורר. לפיכך, נקבע כי יש לראות את המבקשת כמי שהשלימה עם ההחלטה הראשונה והסכימה למתווה הדיוני החדש אשר נקבע בה. כן ציין בית המשפט כי המבקשת השתהתה כחודשיים ממועד קבלת ההחלטה השלישית ועד להגשת הבקשה לבית המשפט, וקבע כי מדובר בשיהוי אשר פועל אף הוא לחובת המבקשת. בית המשפט הוסיף ודחה את טענת המבקשת באשר לפגיעה אשר צפויה להיגרם לה כתוצאה מההחלטות השנייה והשלישית וכן באשר להוצאות שייגרמו לה כתוצאה מהמתווה הדיוני שנקבע. כן ציין בית המשפט כי ספק אם חוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות) מסמיך את בית המשפט ליתן לבורר הוראות לגבי אופן ניהול הבוררות.

5.         בד ובד עם בקשת רשות הערעור הגישה המבקשת בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה מושא הבקשה. ביום 7.12.2014 דחיתי את הבקשה מחמת השיהוי בהגשתה ומשום שמצאתי כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשת.

טענות המבקשת