רע"א 8181/15 אריה את עופר עבודות בניה נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ

1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט מ' יפרח) בת"א 46482-04-13 מיום 2.11.2015, בה נדחתה בקשת המבקשים ל"גילוי ועיון במסמכים נוספים".

רקע

2. המבקשת 1 היא שותפות רשומה שעסקה בעבר בתחום הבניה (להלן: השותפות); המבקש 2 הוא אחד מן השותפים בשותפות (להלן: עופר), והשני הוא אריה גרשון, שאינו צד להליכים דנן (להלן ביחד: השותפים). המשיב 1 הוא בנק מזרחי טפחות בע"מ (להלן: הבנק), אשר נגדו מתנהל ההליך העיקרי. המשיבה 2 היא חברת אדן השרון בנייני איכות בע"מ (להלן: חברת אדן השרון) אשר אינה נוטלת חלק בהליך העיקרי, אך המסמכים המבוקשים נוגעים לה, כפי שיבואר, ועל-כן צורפה כמשיבה לבקשה.

3. עופר ואריה גרשון שלחו את ידם בעסקי בנייה באמצעות השותפות ובאמצעות חברות שונות, חברת אריה את עופר בנייה והשקעות (97) בע"מ (להלן:חברת אריה את עופר) וחברת אופרה על הים בע"מ (להלן: חברת אופרה). השותפים, השותפות והחברות ניהלו כולם חשבונות רבים בבנק. עסקיהם של השותפים נקלעו לקשיים כלכליים, ובשנת 2004 נפתחו הליכי פירוק כלפי חברת אריה את עופר, ניתן צו הקפאת הליכים בעניינה, ומונה לה נאמן. במסגרת הליכים אלו נמכרה השליטה בחברה ושמה שונה לאדן השרון בנייני איכות בע"מ, היא המשיבה 2.

4. במהלך השנים העניק הבנק לשותפות ולחברות אשראים שונים. אשראים אלו הובטחו באמצעות פקדונות כספיים שהיו מצויים בחשבון הבנק האישי של השותפים. פקדונות אלו הם העומדים במוקד סוגיית גילוי המסמכים העולה בבקשת רשות ערעור זו.

5. במשך שנים התנהלו הליכים משפטיים שונים בין השותפים ובין הבנק. במסגרת ההליך המתנהל עתה, הגישו המבקשים תביעה נגד הבנק, שעניינה בנזקים שנגרמו להם לפי טענתם בשל מעשיו ומחדליו השונים של הבנק. לתביעה כמה ראשים; בקשת גילוי המסמכים מתמקדת כאמור בגורלם של הפקדונות השונים שהוחזקו אצל הבנק כבטוחות. בכתב התביעה מבחינים המבקשים בין פקדון אחד אשר שוחרר להם בשנת 2011, לבין פקדונות נוספים המצויים, לטענתם, ברשות הבנק.

6. בפרק ד' לכתב התביעה נטען כי פקדון אחד, שדבר קיומו הובא לידיעת המבקשים בשנת 2011, הוסתר מהם בכוונת מכוון. נטען כי הבנק, בחוסר תום לב ובמרמה, ניהל הליכים נגד המבקשים בבתי המשפט ובלשכת ההוצאה לפועל, ובד בבד לא גילה להם כלל כי לזכותם עומד פקדון זה, בסך של כ-2.1 מיליון ₪. הסתרת הפקדון הנ"ל גרמה למבקשים לנזקים כלכליים כבדים, הם נאלצו לחתום על הסכמי פשרה שונים מול הבנק ולשלם הפרשי ריבית והצמדה, כשלא היה צורך בהם אילו ידעו בזמן על קיומו של הפקדון האמור.

7. בפרק ה' לכתב התביעה נטען כי לטובת המבקשים עומדים פקדונות רבים נוספים בבנק, בסכום שלמעלה מ-12 מיליון ₪, אשר הבנק אינו משיב אותם לידיהם ואינו מוסר להם מידע לגביהם. לפי הנטען, בעקבות גילוי הפקדון האמור בשנת 2011 ערכו המבקשים בדיקות נוספות וגילו כי עמדו לזכותם פקדונות נוספים, אך אין בידיהם מידע מפורט ומדויק בנוגע לגורלם של פקדונות אלו. המבקשים מציינים כי איתרו דף פקדונות משנת 2002, ממנו עולה כי בבנק הופקדו פקדונות בשיעור של כ-12 מיליון ₪, ששועבדו לטובת פרוייקטים שונים שביצעה חברת אריה את עופר. לפי הנטען בכתב התביעה, מכיוון שכל הפרוייקטים הללו הסתיימו זה מכבר, היה על הבנק להשיב את הפקדונות לידי המבקשים בתוספת הריביות שצברו, אך הוא לא עשה כן ועודנו מסרב למסור מידע על אודות גורלם של הפקדונות.

8. מכתבי הטענות של הבנק עולה כי גרסתו באשר לגורל הפקדונות – שונה. לשיטתו, הפקדונות ששימשו כבטוחה לפרוייקטים השונים הופקדו תחילה בחשבון הבנק האישי של השותפים. במהלך שנת 2003 הועברו כספי הפקדונות מן החשבון האישי של השותפים אל החשבונות של השותפות ושל חברת אריה את עופר, בעקבות דרישת הבנק לחזק את הביטחונות שניתנו להבטחת האשראים. זאת, למעט פקדון אחד שהוחזר לחשבונם האישי של השותפים, על אף שהמשיך לשמש כבטוחה להבטחת חובות חברת אופרה. פקדון זה שוחרר בשנת 2011, משהתברר לבנק כי שוב אין בו צורך להבטחת החובות. בהתאם לגרסה זו, טוען הבנק כי משנמכרה חברת אריה את עופר הפכו הפקדונות שבחשבון הבנק שלה לרכושה של חברת אדן השרון, וממילא אין למבקשים עוד זיקה אליהם.