רע"א 8063-09-16 פדלון לבניה והשקעות (ר&ע) 1982 בע"מ נ' בילדארט בע"מ

1.בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש השלום בנתניה מיום 19.07.16 (כב' הרשמת הבכירה י. ביטון אונגר) אשר דחה את הבקשות ההדדיות של הצדדים לחיוב בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות.

2.בקצרה יפורט כי המשיבה (היא התובעת בבימ"ש קמא) הגישה כנגד המבקש תביעה כספית בסך של כ-520,000 ₪ בגין התמורה לעבודות שביצעה עבור המשיבה בפרויקט ברעננה. המשיבה טענה כי המבקשת הפרה את ההסכם ביניהן, גרמה לה נזקים רבים ולפיכך הגישה תביעה שכנגד ע"ס 400,000 ₪. כל אחת מהצדדים הגישה בקשה לחיוב הצד שכנגד בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות התביעה. בימ"ש קמא דחה, כאמור, את הבקשות ההדדיות של הצדדים.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

3.לטענת המבקשת שגה בימ"ש קמא עת דחה את בקשתה. לטענתה, בתמצית, קיימת חזקה לחיוב תובעת שהינו חברה בעירבון מוגבל בהפקדת ערובה; בימ"ש קמא הפך את נטל השכנוע בדבר ההצדקה לחיוב בהפקדת ערובה; לא התקיים דיון; לא ניתן משקל לטענת המשיבה עצמה בדבר מצבה הכלכלי; המבקשת הכחישה את החוב הנטען שתבעה המשיבה וכן הכחישה כי התנהלותה גרמה לכך שמצבה הכלכלי של המשיבה הורע.

4.דין הבקשה להידחות אף ללא קבלת עמדת הצד שכנגד.

המדובר בהחלטה המצויה בשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית (השווה, בע"מ 1171/16 פלוני נ' פלוני, מיום 18.02.16, שם בסעיף ט'), ולא מצאתי שיש מקום להתערב בהחלטה זו. ודוק, החלטת בימ"ש קמא בדבר דחיית הבקשות ההדדיות להפקדת ערובה כתנאי לניהול התביעה הינה החלטה מנומקת ומפורטת, ניתנה בהתאם לדין, כאשר טענותיו של המבקש נדונו בבימ"ש קמא, וכאמור, נדחו.

לא זו אף זו. סעיף 353א' בחוק החברות תשנ"ט-1999, קובע:

"הוגשה לבית המשפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".