רע"א 7885-06-15

1.בפניי בקשת רשות ערעור שהגיש מר ולדיסלב שווידסקי (להלן: "המבקש"), על החלטתו של בית המשפט השלום בחיפה (כבוד השופט אפרים צ'יזיק), שניתנה ביום 09/04/15, ב-ת"ט 60667-01-14; ת"ט 2745-03-14; ת"ט 2717-03-14; ת"ט 57996-02-14; 57980-02-14; ת"ט 57974-02-14; ת"ט 57966-02-14 ו-ת"ט 34880-02-14, במסגרתה דחה בית משפט קמא את התנגדות המבקש לביצוע שטרות והורה על חידוש הליכי ההוצאה לפועל בעניינו של המבקש.

2.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובהחלטת בית משפט קמא הגעתי לכלל מסקנה כי הבקשה אינה מצריכה תשובה ודינה להידחות.

3.עניינו של ההליך שהתנהל בפני בית משפט קמא בסדרה של שטרות הנחזים להיות עשויים בידי המבקש לפקודת עיריית חיפה, (להלן: "המשיבה") עבור חוב ארנונה. בגין סדרת ההמחאות האמורות, נפתחו מספר הליכי הוצל"פ כמפורט להלן: 02-11004-01-5; 02-18893-01-8; 02-14233-01-4; 02-28442-00-0; 02-23213-00-9; 02-31232-01-4; 02-03002-01-8; 02-34939-00-8, עליהם הגיש המבקש התנגדויות אשר נדונו על ידי בית משפט קמא במאוחד.

4.המבקש טען בהתנגדותו לביצוע השטרות, כי בשנת 2000, אנשים שאינם מוכרים לו, מסרו 10 שיקים למשיבה, הנחזים להיות שלו. אולם, לטענתו מדובר בשיקים שנגנבו ממנו בשנת 1999 והחתימות המופיעות על גביהן הן חתימות מזויפות.

5.בית משפט קמא, דחה כאמור את התנגדויות המבקש, הן משום שלא ניתן כל נימוק המניח את הדעת מדוע יש להאריך את המועד להגשת ההתנגדויות אשר הוגשו באיחור ניכר והן משום שטענות ההגנה אשר הועלו על ידי המבקש, קרסו במסגרת עדותו.

בכל הנוגע לבקשת המבקש להארכת המועד להגשת ההתנגדויות ציין בית משפט קמא, כי אין בטענות המבקש לפיהם בחלק מהתקופה בה נמסרו האזהרות שהה במאסר ובחלק אחר של התקופה, בין 2007-2011 שהה בחו"ל, כדי להניח את הדעת מדוע משנת 2011 לא פעל המבקש להגשת בקשה להארכת מועד להגשת ההתנגדויות. לפיכך קבע בית משפט קמא כי השתהות המערער, מצדיקה את דחיית הבקשה להארכת המועד להגשת ההתנגדויות, וכפועל יוצא מצדיקה גם את דחיית ההתנגדויות.

יתרה מכך, קבע בית משפט קמא, כי גם לו היה מוענק הסעד של הארכת המועד להגשת ההתנגדויות, עדין לא ניתן לקבל את ההתנגדויות לגופן. זאת, לאור קריסת גרסתו של המבקש בחקירתו הנגדית. בית משפט קמא ציין, כי במסגרת התנגדותו טען המבקש כי מדובר בשטרות שעשו בהם שימוש אנשים שאינם מוכרים לו, בנוגע לנכס שאין לו קשר אליו ואילו בעדותו טען כי מדובר בהמחאות שפרעו חשבון ארנונה של שותפו בחברה בע"מ, בנוגע לנכס שהיה מוכר לו.

עוד ציין בית משפט קמא, כי בהתנגדותו טען המבקש כי מדובר בהמחאות מזויפות, כאשר בעדותו בפני בית משפט קמא אישר את חתימתו על שטר שהוצג בפניו. בנוסף, בהתנגדותו טען המבקש כי מדובר בשטרות שאבדו, אולם בעדותו התברר כי נמסרו בידי מכריו כשהם חתומים על ידו.

על יסוד הסתירות שנמנו, קבע בית משפט קמא כי טענותיו של המבקש הן כלליות, סתמיות ואף מגיעות לכדי "הגנת בדים", אשר נסתרו על ידי דבריו של המבקש עצמו.