רע"א 7788/15 הגב' טאניה ברסלבסקי ואח' נ' איתי פריימן עו"ד מפרק זמני ואח'

רקע והליכים קודמים

1. ביום 2.9.2014 מינה בית המשפט המחוזי את המפרק כמפרקה הזמני של חוות הטלאים. נוכח הטענות שהעלו נושיה של חוות הטלאים בדבר הברחת נכסים מחוות הטלאים לטלאים מסחר והשקעות, ולאחר חקירות שבוצעו על ידי המפרק, נתן בית המשפט צו פירוק לטלאים מסחר והשקעות ומינה את המפרק כמנהל מיוחד. בדיון שהתקיים ביום 10.11.2014 נחקרו המבקשים – כולם, לכאורה, בעלי תפקיד בחוות הטלאים ובטלאים מסחר והשקעות – אודות טענות הברחת הנכסים. בהחלטתו המפורטת מיום 1.12.2014, שניתנה לאחר שהצדדים הגישו סיכומים בכתב, קבע בית המשפט כי "פעילות חוות הטלאים הועברה שלא כדין אל חברת מסחר והשקעות וזאת במסגרת 'קנוניה' או מהלך מתוכנן שנועד לרוקן את חוות הטלאים מתוכן ולהעמיד את נושיה בפני שוקת שבורה".

2. בחודש דצמבר 2014, בעקבות מסקנותיו של בית המשפט המחוזי ובהתבסס על ממצאי חקירותיו שלו עצמו, הגיש המפרק מספר בקשות לחיוב המבקשים בחובותיהן של חוות הטלאים ושל טלאים מסחר והשקעות, וזאת מכוח סעיפים 373 ו-374 לפקודת החברות. בנוסף, ביום 19.2.2015 הגיש המפרק בקשה לחיובה של המשיבה 4 – שגם היא לכאורה מעורבת בפרשה – שלא מכוח סעיפים 373 ו-374 לפקודת החברות. ביום 18.6.2015, לאחר שהתקיים דיון במעמד הצדדים ובשים לב להנחיית בית המשפט בדבר איחוד הדיונים, הגיש המפרק בקשה מאוחדת לחיוב המבקשים והמשיבים 4-2 כאמור לעיל.

3. ביום 8.10.2015 הגישה המשיבה 4 בקשה לסילוקה של בקשת המפרק על הסף. במסגרת הבקשה נטען כי המפרק לא פעל על פי הנוהל שפורסם ביום 5.1.2015, שלפיו הוא מחויב לבצע שורה של בדיקות והתייעצויות מול כונס הנכסים הרשמי עובר להגשת בקשה לפי סעיפים 373 ו-374 לפקודת החברות (להלן: הנוהל). בתגובתו מיום 21.10.2015 טען המפרק כי טענותיו כלפי המשיבה 4 אינן נובעות מכוח סעיפים 373 ו-374 לפקודת החברות, כך שהנוהל אינו חל בעניינה, וכי ממילא כונס הנכסים הרשמי הוא צד לבקשה ותומך בה. בהחלטתו מיום 28.10.2015, דחה בית המשפט את הבקשה לסילוק על הסף, וזאת "מנימוקי המפרק הזמני". לאחר מכן, ביום 1.11.2015, הגישו גם המבקשים בקשה לסילוק בקשת המפרק על הסף. בקשה זו הושתתה על אותה טענה בדבר חריגת המפרק מהנוהל, כפי שהועלתה על ידי המשיבה 4. עוד באותו היום, דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקשים, וזאת "הן משום השיהוי המשמעותי בהגשתה והן לאור החלטתי מיום 28/10/2015 בבקשה דומה לזו שלפני".

           מכאן הבקשה שלפנַי.

טענות הצדדים

4. לטענת המבקשים, היה על בית המשפט המחוזי לקבל את בקשתם ולסלק את בקשת המפרק על הסף. בתוך כך נטען כי בניגוד לבקשת המפרק ככל שהיא נוגעת למשיבה 4, הרי שבקשת המפרק ביחס למבקשים כן מושתתת על סעיפים 373 ו-374 לפקודת החברות. אשר על כן, נטען כי משלא פעל המפרק על פי הנוהל, דבק פגם מהותי בבקשתו – פגם אשר מצדיק את סילוק הבקשה על הסף. עוד מוסיפים המבקשים וטוענים כי אין בעצם ההשתתפות של כונס הנכסים הרשמי בהליכים המשפטיים ובהסכמתו בעל פה לעמדת המפרק כדי לרפא את הפגם המהותי שדבק בבקשה. לבסוף, נטען כי בנסיבות העניין לא היה מקום לקבוע כי בקשת הסילוק הוגשה בשיהוי.

5. בפתח דבריו מדגיש המפרק כי סילוק תובענה על הסף הינו בבחינת סעד קיצוני שיש להעניק במשורה. לגוף העניין נטען כי הבקשה למתן הוראות ביחס למבקשים הוגשה לראשונה בחודש דצמבר 2014, קרי, עוד בטרם פורסם הנוהל. עוד נטען כי אף אם נצא מנקודת הנחה שאי ההיצמדות לנוהל מהווה פגם, הרי שפגם זה רופַּא, וזאת נוכח מעורבותו הפעילה של כונס הנכסים הרשמי בעניין, הן עובר להגשת הבקשה והן לאחריה. על כל פנים, כך נטען, מדובר בפגם שאינו מצדיק סילוק על הסף, אלא לכל היותר שולל את זכאות המפרק לקבלת פטור מאגרה.

6. המשיבות 3 ו-4 מצטרפות לטענות המבקשים בדבר חריגת המפרק מהנוהל. לטענתן, נוהל זה, המתנה מתן פטור מאגרה בביצוע שורה של בדיקות והתייעצויות עובר להגשת הבקשה למתן הוראות, נועד למנוע בדיוק את שארע כאן: הגשת בקשות להטלת חיובים כספיים בסכומים כלליים ובלתי מוגבלים, מבלי שאלה מבוססות על אסמכתאות או בדיקות קונקרטיות.