רע"א 7546/16 - ג' דיירי רחוב העצמאות בקרית שמריהו בע"מ נ' שאול קייזר ו-55 אח'

           לפני בקשה לעיכוב ביצוע של רכיב מסוים מתוך פסק בוררות שאישר בית המשפט המחוזי בחיפה בפסק דין מיום 3.7.2016, שנתנה השופטת ת' שרון-נתנאל בהפ"ב 37434-09-15 והפ"ב 20736-10-15. מכיוון שההחלטה דנן עוסקת רק בשאלה של עיכוב ביצוע הרכיב שיפורט להלן, אנמק את החלטתי בקצרה ככל הניתן, תוך פירוט העובדות הרלוונטיות בלבד.

1. הסכסוך נוגע למתחם של כ-280 יחידות דיור הפרושות על מספר חלקות בדרך עכו וברחוב העצמאות בקרית ביאליק (להלן: המתחם), שמצבן הפיסי בכי רע, כפי שעולה מפסק הבוררות שבמחלוקת. המתחם היה בבעלות קרן היסוד - המגבית המאוחדת לישראל (להלן: קרן היסוד) ורוב היחידות בו הוחכרו לדיירים שונים (להלן: הדיירים). בין קרן היסוד ובין הדיירים התנהלו הליכים משפטיים שונים, אשר בשלב מסוים הגיעו לגישור בפני השופט בדימוס ד' ביין. במהלך הליכי הגישור, יזם מר אבי סלע, הבעלים של המבקשת שלפני (להלן: היזמית), פרויקט "פינוי בינוי" במתחם, במסגרתו תרכוש היזמית את כל זכויותיה של קרן היסוד במתחם, תהרוס את יחידות הדיור הקיימות, תבנה בניינים חדשים, בהם יקבלו כל הדיירים זכויות בעלות ביחידות דיור, ותמכור את יתר היחידות שתבנה במתחם. לצורך כך, גובשה בין הצדדים להליך הגישור מערכת של הסכמים, שקיבלה תוקף של פסק דין: (1) הסכם גישור בין קרן היסוד, היזמית והדיירים שהיו צד להליך הגישור; (2) "הסכם משולש" בין קרן היסוד, היזמית, עיריית קרית ביאליק, הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה קריות והדיירים שהיו צד להליך הגישור; (3) נספח תמורה בין היזמית ובין הדיירים האמורים; (4) נספח ייצוג משפטי (להלן ביחד:המערכת ההסכמית).

2. בחלוף מספר שנים, משהפרויקט לא יצא אל הפועל, הגישו חמישה מהדיירים תביעה לבוררות (בהתאם לתניית בוררות שנקבעה בנספח התמורה), ובה טענו להפרות רבות של המערכת ההסכמית מצד היזמית. אקדים את המאוחר ואציין, כי בשלב מאוחר של הבוררות, ולאחר שהיזמית העלתה טענות בעניין זה, צורפה רשימה המונה 56 דיירים סך הכל, אשר לפי הנטען הם חלק מהתובעים בבוררות (להלן יכונו 56 דיירים אלה: התובעים). זוהי סוגיה מרכזית בפסק הבוררות ובפסק הדין המאשר אותו, ולא ארחיב בה בשלב זה. הבוררות החלה בפני ארבעה בוררים, בהתאם להסכמות בין הצדדים: שני בוררים מטעם היזמית - עו"ד ירון טיקוצקי ומר צבי גוטפריד; ושני בוררים מטעם הדיירים - עו"ד ד"ר אריאל פלביאן ומר טוביה נוס (שהוא גם אחד הדיירים במתחם). בשלב מוקדם של ההליך הסכימו הצדדים על הוספת בורר נוסף (שהוגדר בורר מכריע, הגדרה עליה חלק הבורר), השופט בדימוס יצחק יעקבי-שווילי.

3. הבוררים מטעם הצדדים נחלקו בדעותיהם במרבית העניינים, ואילו הבורר יעקבי-שווילי הצטרף, במרבית הסוגיות, לדעתם של הבוררים מטעם הדיירים. פסק הבוררות משתרע על פני כ-70 עמודים, ולצורך החלטה זו אפרט רק את השורות התחתונות שנקבעו בו:

           (1) נקבע כי היזמית הפרה את המערכת הסכמית וכי עליה לשלם לכל אחד מהתובעים פיצוי בסך 100,000 ש"ח עבור כל דירה שיש ברשותו;

           (2) נקבע כי על היזמית לרשום על שם התובעים את הבעלות בדירותיהם;

           (3) נקבע כי התובעים (ויתר הדיירים) רשאים להתקשר עם יזם חדש לצורך הפרויקט, וזאת בהתאם לאמור במערכת ההסכמית, תוך התניה שהיזם האחר ישלם ליזמית את שווי הקרקע הנותרת. בהקשר זה קבע הבורר יעקבי-שווילי כי הסכום שישולם יהיה הסכום ששילמה היזמית עבור הקרקע, בתוספת הפרשי הצמדה (סך של 1,547,500 דולר ארה"ב). לתובעים ניתנה תקופה של שנה להתקשר עם יזם אחר, על מנת שלא להשאיר את היזמית "תלויה" ומוגבלת ללא גבול;

           (4) היזמית תשלם לתובעים יחד סך של 80,859 ש"ח בגין הוצאות משפט בהתאם לנספח התמורה; וכן תשלם לתובעים את הוצאות הבוררות ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 200,000 ש"ח.

           (5) עו"ד סולי ואנו מונה להיות כונס נכסים לצורך ביצוע כל האמור בפסק הבוררות, ובכלל זה רישום הבעלות בדירות על שם התובעים, מימוש הקרקע, מציאת יזם חדש וטיפול בהתקשרות עמו וביצוע תשלומים;