רע"א 7527/16

א.             בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת א' כהן), מיום 1.9.2016, ברע"א 45370-08-16, במסגרתה נדחתה בקשת המבקשת לערער על החלטת בית משפט השלום בהרצליה (הרשם הבכיר צ' אלמוג), מיום 21.6.2016, בת"א 48020-07-11. בהחלטה זו התקבלה בקשת המשיבה 1, ביילה קמפל ובעלה, המשיב 2, דן קמפל (להלן ביילה ודן בהתאמה; יחד - המשיבים), ונקבע כי הערות האזהרה שנרשמו לטובת המשיבים בשנת 2006 גוברות על העיקול הזמני שנרשם לטובת המבקשת בשנת 2011.

ב.             המבקשת התקשרה עם חברת "רם-נוף בתים סקנדינביים (1988) בע"מ" (להלן החברה) ובעל השליטה בה ומנהלה, דן, בהסכם לבניית בית. בין הצדדים התגלעו מחלוקות רבות אגב הבנייה בעטיין הגישה המבקשת תביעה כספית נגד החברה ונגד דן. לשם הבטחת זכויותיה של המבקשת, הוטל ביום 27.7.2011 עיקול זמני על זכויותיו של דן בנכס מקרקעין בראשון לציון (להלן הנכס). לאחר כ-10 חודשים מיום מתן ההחלטה, הגישו המשיבים בקשה לביטול צו העיקול הזמני. בבקשתם, טענו המשיבים כי לזכותם הערות אזהרה על הנכס. זאת, מכוח הסכם מכר מיום 9.7.2005, שבמסגרתו מכר דן לבנו דורון קמפל (להלן דורון), חלק מזכויותיו בנכס, וכן מכוח הסכם נוסף מיום 25.4.2007, שבמסגרתו העביר דן את יתרת זכויותיו בנכס לידי אשתו ביילה ללא תמורה. לפיכך, טענו המשיבים כי הטלת עיקול זמני על הנכס שעליו רובצות הערות אזהרה קודמות בזמן פוגעת בזכויותיהם החוקיות בנכס. מנגד, טענה המבקשת כי העסקאות נושא הערות האזהרה הן עסקאות למראית עין, שנועדו להבריח את נכסיו של דן, ומשכך יש לקבוע כי הערות האזהרה אינן תקפות.

ג.              בין בעלי הדין התקיימה התדיינות משפטית הן בבית משפט השלום הן בבית המשפט המחוזי בשאלה מי מוסמך לדון בבקשה לביטול העיקול הזמני. בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 23.3.2014 ברע"א 14893-10-13, נקבע כי על בית המשפט השלום להכריע במסגרת הבקשה לביטול העיקול הזמני גם בתוקפן של הערות האזהרה שנרשמו לטובת המשיבים, מכוח סמכותו לפי סעיף 76 לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984, כעניין שבגררא.

ד.             בהתאם להחלטה זו, ולאחר חקירת המשיבים ודורון, נתן בית משפט השלום (הרשם הבכיר צ' אלמוג), ביום 21.6.2016 החלטה מפורטת בבקשה לביטול העיקול הזמני. בית המשפט קבע, על יסוד סעיף 127(ב) לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, כי הערות האזהרה שנרשמו לטובת המשיבים בשנת 2006 גוברות על העיקול הזמני שנרשם לטובת המבקשת בשנת 2011. בית המשפט קבע כי על פי דין אין בכוחו של עיקול מאוחר כדי לפגוע בהערת אזהרה שנרשמה קודם לעיקול, ובזכויות הזכאי על פי אותה הערת אזהרה הנובעות מן ההתחייבות שביסוד ההערה.

ה.             בית משפט השלום דחה את טענת המבקשת בדבר "אותות מרמה" – עסקאות למראית עין שנועדו להבריח את נכסיו של דן: אשר לעסקת המכר עם דורון קבע בית המשפט כי עדותו של דורון היתה מהימנה בעיניו וכי מדובר בעסקה אמיתית. גם בנוגע לעסקת המתנה עם ביילה נקבע כי מדובר בעסקת אמת. בית המשפט קבע כי עסקת המתנה נבעה מרצונה של ביילה להגן על רכושה ועל ביתה, וכי מטרה זו הוכרה בפסיקה כלגיטימית. בית המשפט הגיע למסקנה כי אין מדובר בעסקה שנועדה להבריח נושים, שכן באותה תקופה לא היו נושים כלפי הנכס, ולא הוכח כי במועד ביצוע העסקאות היו לדן חובות. צוין, כי מדובר בעסקאות שנעשו זמן רב לפני שהמבקשת התקשרה בהסכם עם החברה ועם דן, ובודאי זמן רב לפני שנולדה עילת התביעה. נוכח האמור, נקבע כי אין מדובר במקרה שבו על פי דין ניתן לבטל עסקאות למפרע, וכי המבקשת לא עמדה בנטל להוכיח שמדובר בעסקאות למראית עין; לפיכך, כך נקבע, הערות האזהרה תקפות וגוברות על העיקול הזמני שנרשם על זכויותיו של דן בנכס.

על החלטה זו הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי.

ו.              בית המשפט המחוזי (השופטת א' כהן) דחה ביום 1.9.2016 את בקשת רשות הערעור מבלי להיזקק לתגובת המשיבים. ראשית, נקבע כי דין טענה שהועלתה בדבר חוסר סמכות של בית משפט השלום לדון בבקשה, להידחות, וכי יש בהעלאתה משום חוסר תום לב וניצול לרעה של הליכי משפט. לגופו של עניין, קבע בית המשפט כי מדובר בהחלטה הנוגעת לסעד זמני; הלכה פסוקה היא כי לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב בעניינים אלה, וכי אין ערכאת הערעור ממהרת להתערב בהחלטותיה בכגון דא.  נקבע, כי בית משפט השלום שמע את עדויות הצדדים, בחן את מכלול הראיות שהוצג לפניו, והוציא מלפניו החלטה מנומקת כדבעי "אשר על פניה אינה נושאת עמה כל נזק ממשי הדורש את התערבות ערכאת הערעור". בית המשפט המחוזי הוסיף כי אין מדובר במקרה חריג בו יש להתערב בממצאים עובדתיים ובממצאי מהימנות שנקבעו על ידי בית משפט השלום.

כלפי החלטה זו הוגשה הבקשה הנוכחית, המפורטת יתר על המידה (27 עמודים לעומת החלטת בית משפט השלום בת 19 העמודים, ובית המשפט המחוזי – 5 עמודים).