רע"א 7390/16 אלין פנחס ואח' נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ

           בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז בת"א 6899-12-13 מיום 10.8.2016 על ידי כבוד השופטת ד' בלטמן-קדראי בגדרה נדחתה בקשת המבקשים להגיש חוות דעת משלימות.

1. עניינו של ההליך המתנהל בבית משפט קמא בתביעת המבקשים לתגמולי ביטוח בגין שריפה שארעה בשנת 2012 בחנות למוצרי ביגוד והנעלה שבבעלותם (להלן:החנות), שעה שזו הייתה מבוטחת בידי המשיבה-הנתבעת, וכן בתביעתם לפיצוי בגין נזקים שנגרמו להם לטענתם בעקבות תלונת המשיבה במשטרה כי השריפה ארעה כתוצאה מהצתה מכוונת על-ידם. לשיטת המבקשים, התלונה הובילה למעצרם ולפתיחת הליך פלילי כנגדם, שהסתיים בהודאה בכתב אישום מתוקן בעבירת מעשה פזיזות ורשלנות (חלף הצתה וניסיון לקבלת דבר במרמה), ובהטלת עבודות של"צ בלא הרשעה (ת"פ (מח' ת"א) 5686-02-11 מיום 25.1.2012).

           בעוד שלטענת המבקשים מקורה של השריפה בהותרת חנוכייה דולקת בחנות, המשיבה עומדת בכתב הגנתה על כך שמדובר בהצתה ובניסיון לקבל תגמולי ביטוח במרמה. לשיטתה, לחנוכייה אין כל קשר לשריפה שארעה.

2. בהתאם להחלטות בית משפט קמא, הגישו המבקשים בחודש אוקטובר 2015 תצהירי עדות ראשית וחוות דעת מומחים מטעמם. בחודש פברואר 2016 הגישה המשיבה תצהירים וחוות דעת מטעמה, בהם, בין היתר, חוו"ד מומחה מתחום הזיהוי הפלילי, שערך ניסוי הבוחן את היתכנות התרחשות השריפה באופן שתואר על-ידי המבקשים, חוו"ד חוקר שריפות וכן חוו"ד מטעם מומחה אזעקות (להלן: חוות דעת המשיבה).

3. ביום 20.6.2016 הגישו המבקשים "בקשה והודעה על הגשת התייחסות לחוות הדעת שהוגשו מטעם הנתבעת", במסגרתה ביקשו כי בית המשפט יתיר להם, מכוח תקנה 129 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי), להגיש שלוש חוות דעת משלימות (בתחום הזיהוי הפלילי, חקירת שריפות ומערכות גילוי אש) – שלושתן מטעם מומחים שחוות דעת מטעמם כבר הוגשו על-ידי המבקשים במועד הגשת תצהירי עדות ראשית מטעמם. בין היתר, נטען כי בחוות דעת המשיבה מועלות טענות חדשות וכי חוות הדעת שונות מאלה שהגישה המשיבה למשטרה בשלב ההליך הפלילי.

           המשיבה התנגדה לבקשה משורה של טעמים, בהם, בין היתר, טענה לשיהוי בהתחשב בכך שעוד בהחלטתו מיום 11.2.2016 הורה בית המשפט למבקשים להגיש בקשה מנומקת אם ברצונם להגיש חוות דעת משלימות. עוד טענה המשיבה, כי לתובע אין זכות קנויה לקבל חוות דעת נגדיות מטעם הנתבע בטרם עריכתן והגשתן. במקרה דנן, בשל ההליך הפלילי, נהנו המבקשים מיתרון דיוני כשנחשפו לחוות דעת מטעם המשיבה, שהיו חלק מחומרי החקירה בהליך הפלילי, עוד לפני הגשת חוות הדעת מטעמם במסגרת התביעה הנוכחית; במסגרת זו נחשפו המבקשים לטענות המשיבה כי מדובר בהצתה מכוונת ולא בשריפה שפרצה בעקבות חנוכייה שנותרה דולקת. לבסוף נטען כי חוות הדעת המשלימות מהוות ניסיון למקצה שיפורים שיביא ל"יתרון בלתי הוגן למבקשים עד כדי עיוות דין של ממש".

4. בתום דיון שנערך בבקשה, ניתנה ההחלטה מושא הבקשה דנן בגדרה נדחתה בקשת המבקשים.

           בהחלטה עמד בית המשפט על כך שייתכנו נסיבות בהן יאפשר בית המשפט  הגשת חוות דעת נוספות, אך המבקשים לא הצביעו על יישום ההלכה בעניין זה בנסיבות המקרה דנן. בית המשפט עמד על כך, שהכלל הוא כי התובע מגיש תחילה את ראיותיו וחוות הדעת מטעמו ורק לאחר מכן הנתבע, ואין בטענה שהמבקשים לא הכירו את חוות דעת המשיבה משום הצדקה להיעתר לבקשתם. עוד נקבע כי בחוות דעת המשיבה אין "כל הפתעה או חדש" משהן עוסקות באותן פלוגתאות שנויות במחלוקת לגביהן כבר הוגשו חוות דעת. בית המשפט התרשם כי חוות הדעת המשלימות הן "ארוכות ומגובבות" ו"כוללות בעיקר התפלמסות ומענים שונים עם חוות דעת הנתבעת" שמקומן בשלב החקירה הנגדית ובסיכומים. בשים לב לכך שכבר הוגשו מטעם הצדדים חוות דעת ותצהירים רבים, ולכך שחוות הדעת המשלימות ניתנו על ידי  מומחים שממילא צפויים להעיד, נקבע כי יהיה זה "נכון, יעיל ומעשי" לעמת את המומחים עם חוות הדעת והמסקנות של המומחים של הצד שכנגד בשלב החקירות. עוד צוין כי אין בכך שטרם החל שלב שמיעת הראיות כדי להכשיר הגשת ראיות מחוץ לסדר הבאת הראיות באופן העשוי "להאריך, שלא לצורך, את שמיעת הראיות ולהכביד עליה".

5. מכאן הבקשה שבפניי בגדרה חזרו המבקשים על טענותיהם בפני בית משפט קמא. נטען כי חוות דעת המשיבה ניתנו על ידי מומחים "שצצו לפתע" ולא המומחים שחוו דעתם בשלב ההליך הפלילי; כי הועלו במסגרתן טיעונים חדשים ו"התייחסות לניסויים פסאודו-מדעיים לגבי התנהגות חנוכייה ועוד כהנא וכהנא דברים חדשים / נוספים"; וכי בעוד הראיות שהגישו עד כה התייחסו לטענות המשיבה כפי שהועלו באופן כללי בכתב ההגנה ובקדמי המשפט, הרי משהגישה המשיבה פירוט מקצועי לטענותיה, יש לאפשר למבקשים להתמודד עמן באמצעות חוות דעת משלימות. נטען כי דחיית הבקשה להגשתן של חוות הדעת המשלימות, תסב נזק של ממש לאפשרות המבקשים להוכיח תביעתם, בעוד קבלתה לא תגרום כל נזק למשיבה.