דוד כהן שירותי חקירות והוצאה לפועל בע"מ נ' פרבר ואח'

לאחר עיון בבקשת הרשות לערער ובהחלטת בית משפט קמא, אני מחליט כי הבקשה אינה מצריכה תשובה ואני מורה על דחייתה.

עסקינן בבקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט קמא (כב' השופטת ברכה לכמן) מיום 30.4.17 בגדרה נקבע כי אין הצדקה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד וכי הבקשה תידון במעמד הצדדים וכן על החלטתו מיום 3.5.17 לדחיית הבקשה לשינוי ההחלטה מיום 30.4.17.

אקדים ואומר בתמצית כי ביום 30.4.17 הגישה המבקשת לבית משפט השלום בטבריה תביעה נגד שני המשיבים. בכתב התביעה נטען כי בחודש נובמבר 2014 הילוו המשיבים למבקשת סך 200,000 ₪ מכספים שנתנו כהלוואה מהבנק הבינלאומי. התובעת התחייבה לפרוע את ההלוואה באמצעות 36 שיקים על סך 10,250 ₪ כל אחד ועוד 30 שיקים על סך 9,650 ₪ כל אחד ובסך הכל לשלם למשיבים סך 351,000 ₪. עוד טוענת התובעת כי בטעות היא מסרה למשיבים שיקים פתוחים (35 במקום 30). בהמשך מסופר בתביעה כי המשיב נקלע למצוקה כספית והמבקשת נחלצה לעזרתו בכך שמסרה לו שיקים דחויים וזה מסר לה שיקים נגדיים אך כאשר גברה מצוקתו הוא חדל לפרוע את השיקים שמסר למבקשת כך שהמשיב נותר חייב למבקשת סכום העולה על יתרת סכום ההלוואה. עוד נטען, כי בידי המשיבים נותרו 21 שיקים בסך כולל של 202,650 ₪ כאשר חובה של המבקשת למשיבים בגין ההלוואה עומד היום על סך 154,400 ₪.

מכאן טוענת המבקשת כי המשיבים חייבים להשיב לה את השיקים המוחזקים על ידיהם וכי פירעונה המוקדם של ההלוואה מחייב הפחתה של הריבית שבה חויבה המבקשת. המבקשת פנתה מספר פעמים למשיבים בבקשה שישיבו לה את השיקים אך אלה השיבו את פניה ריקם.

עקב כך הוגשה התביעה ובד בבד פתחה המבקשת תיק הוצאה לפועל נגד המשיב על סך 640,893 ₪ המהווה את ההפרש בין החוב של המשיב למבקשת לבין החוב של המבקשת למשיבים. המבקשת עתרה לבית משפט קמא וביקשה לחייב את המשיבים להשיב לה את השיקים שנותרו בידם ואשר נועדו לפרעון ההלוואה וכן לחייבם לשלם את הריבית העודפת ולהורות להם להימנע מכל פעולה שיהא בה כדי להגדיל את חובו של המשיב למבקשת ובכלל זה להימנע מלעשות כל פעולה בשיקים של המבקשת המצויים ברשותם של המשיבים.

בד בבד עם הגשת התביעה הגישה המבקשת "בקשה דחופה למתן צו מניעה זמני – במעמד צד אחד" בגדרה חזרה על נימוקי התביעה והדגישה כי עצם העובדה שהמשיב חייב מוגבל ובידי המשיבים שיקים של המבקשת והמשיבים מסרבים להשיבם למבקשת מבססת חשד סביר שהמשיבים יעשו שימוש בשיקים, יגדילו את חובם למבקשת ובכך יסכלו את מתן הצו ויגרמו נזק בלתי הפיך למבקשת.

בהחלטתו מיום 30.4.17 סבר בית משפט קמא כי "הן לנוכח משך הזמן והשתלשלות העניינים בין בעלי הדין, כפי שפורט בבקשה והן בשל הצורך להכריע עובדתית בשאלת החוב הקיים כשמנגד המשיבים מחזיקים בשיקים שלכאורה נמסרו כדין על ידי המבקשת, משכך אני קובעת כי אין הצדקה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד ויש להורות על הגשת תגובות המשיבים בטרם החלטה, כפי שנקבע בתקנה לעיל, שבקשה למתן סעד זמני תידון במעמד הצדדים".

המבקשת חוזרת בגדר בקשתה למתן רשות ערעור על הטענות שטענה בבית משפט קמא בהדגישה כי בשלב זה אין צורך לפסוק עובדתית "בשאלת החוב הקיים" ויש להציג ראיות לכאורה בלבד. עוד נטען, כי קיים חשש כבד לפעולת נגד מצידם של המשיבים כאשר יוודע להם על פתיחת ההליכים נגדם. המבקשת סבורה כי החלטת בית משפט קמא, בנסיבות העניין, דומה לדחיית הבקשה ויתכן שלא יהיה טעם לדיון בבקשה במעמד שני הצדדים כאשר למשיבים ניתנה למעשה אורכה לעשיית שימוש בשיקים במהלך 10 ימים.

הלכה פסוקה היא כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בנקל בהחלטת הערכאה הדיונית בנושא סעדים זמנים, ובפרט כשעסקינן בהחלטה הדוחה בקשה למתן סעד זמני במעמד צד אחד; זאת, למעט במקרים חריגים (ראו: רע"א 5534/14 לוגסי נ' ארגון מגדלי הדגים בישראל אגודה שיתופית ארצית בע"מ, פיסקה 9, 19.8.2014).