רע"א 69509-03-16 רדושינסקי נ' גאון

1.בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש השלום בראשון לציון מיום 28.03.16 (כב' הרשמת הבכירה ר. ארד) אשר דחה את בקשת המבקש לביטול הסכם דיוני לפיו ההליך יוכרע בהתאם לבדיקת פוליגרף.

2.בקצרה יפורט כי המשיב הגיש כנגד המבקש תביעה כספית ע"ס 70,000 ₪. בדיון שהתקיים בבימ"ש קמא הגיעו הצדדים להסכמות, אשר קיבלו תוקף של החלטה, לפיהן "התביעה תוכרע באמצעות בדיקת שני הצדדים במכון פוליגרף כפי שיקבע בית המשפט", וכן הסכימו הצדדים על השאלות שיופנו אליהם במסגרת בדיקת הפוליגרף (להלן "ההסכם הדיוני"). בחלוף מספר ימים ממועד הדיון, הגיש המבקש בקשה לביטול ההחלטה בדבר מינוי המומחה ובקשתו נדחתה (ר' החלטה מיום 01.02.16). המבקש הגיש בקשה נוספת – בקשה לביטול ההסכם הדיוני וביטול מינוי המומחה, ובימ"ש קמא, כאמור, דחה את בקשתו.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

3.לטענת המבקש, שגה בימ"ש קמא עת דחה את בקשתו. לטענתו, בבקשה לביטול ההסכם הדיוני נטענו טענות חדשות שלא נטענו קודם לכן; בימ"ש קמא התעלם מבקשתו להורות למשיב לחתום על ויתור סודיות רפואית; המבקש נפל קורבן לתעלוליו של המשיב, אשר מנסה לברר גם תביעות נוספות שלו עם צדדים אחרים באמצעות בדיקת פוליגרף; גילוי ומצבו הרפואי של המשיב ישפיעו על תוצאות הבדיקה וכי יש לבטל את הסכם הדיוני משום שהתרחשו נסיבות חריגות וקיצוניות.

4.דין הבקשה להידחות אף ללא צורך בקבלת עמדת הצד שכנגד.

הסעד לו עתר המבקש בבקשתו לביטול ההסכם הדיוני הינו, למעשה, הסעד לו עתר במסגרת בקשתו לביטול מינוי המומחה. ודוק, בשתי הבקשות טען המבקש כי אין להכריע את התביעה באמצעות בדיקת פוליגרף, ועתר לביטול מינויו של המומחה וביטול ההסכמה הדיונית המפנה את הכרעת ההליך עפ"י בדיקת פוליגרף.

כבר נפסק, כי אין בהגשת בקשות חוזרות ונשנות בפני הערכאה הדיונית כדי להאריך באופן מלאכותי את המועד להגשת ערעור עליהן (ר' בש"א 1438/08 ניצולת הקרטל בע"מ נ' מדינת ישראל, 20.02.08; רע"א 10422/07 פלקסר נ' ברנדס, 05.02.08). ככל שהמבקש סבר כי היה מקום להורות על ביטול מינוי המומחה, היה עליו להגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה הראשונה שניתנה ביום 01.02.16 ולא להגיש בקשה נוספת במסווה של בקשה ל-"ביטול הסכמה דיונית", שעיקר טענותיה נטענו קודם לכן במסגרת בקשה לביטול מינוי המומחה, שכאמור, נדחו.

יתרה מזאת, בהחלטת בימ"ש קמא מיום 01.02.16 נבחנה הטענה בדבר ביטול ההסכם הדיוני ונקבע כי "המבקש לא הציג טעם ממשי, ואף לא טעם סתם, המצדיק ביטול ההסדר. טענותיו אודות כשירות המשיב לעבור בדיקת פוליגרף לא הוכחו, מה גם שגילו של המשיב ועובדת היותו נכה המסתייע בכיסא גלגלים היו ידועים למבקש זה מכבר, הרבה טרם ההסדר. למרות זאת בחר להתקשר בהסכם ..". בבקשה לביטול ההסכם הדיוני לא נטענה טענה בדבר שינוי נסיבות המצדיק את שינוי החלטת בימ"ש קמא מיום 01.02.16, אלא, נטענו, לטענת המבקש, טענות חדשות שלא נטענו קודם לכן במסגרת הבקשה לביטול מינוי המומחה. ואולם, המבקש יכול היה להעלות טענותיו אלו עוד קודם לכן ובמסגרת הבקשה לביטול מומחה ואין מדובר בטענות חדשות שלא היו ידועות למבקש עת הגיש את בקשתו לביטול המומחה. ממילא המבקש היה יכול לבדוק ולבחון את הסוגייה לעומק, טרם מתן הסכמתו להפניית הצדדים לבדיקת פוליגרף. המבקש, שכעולה מבקשתו, היה מודע למצבו הרפואי של המשיב, כמו גם לגילו, הסכים בבימ"ש קמא להפניית הצדדים לפוליגרף, ומשעה שלא בחן ובדק את הסכמתו, אין לו להלין אלא על עצמו.

בימ"ש קמא אף קבע בהחלטתו כי המומחה יברר כשירות הצדדים לבצע את הבדיקה טרם ביצועה, וברי לכל כי אם המומחה יסבור שלא ניתן לבצע את הבדיקה למי מהצדדים נוכח העדר כשירות, הוא יודיע על כך לבימ"ש קמא ולא תתבצע הבדיקה.