רע"א 6918/16 אלעזר פרברי נ' לאון חסן ואח'

           בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט ע' כהן) מיום 26.7.2016 ומיום 2.9.2016 בתיק פש"ר 6275/05 ו-6276/05.

1. בטרם אציג את ההחלטות מושא הבקשה וטענות המבקש, אציג בקצרה את הדמויות הצריכות לעניין: נגד המשיבים 2-1 (להלן: החייבים) ניתן ביום 5.7.2005 צו כינוס נכסים, וביום 31.10.2006 הם הוכרזו פושטי רגל.  החייבים מתגוררים בדירה שכורה באילת, ומשכירים דירה בבאר-שבע המצויה בבעלותם (להלן: הדירה). הדירה משמשת כבטוחה כנגד הלוואות שנטלו מהמשיב 5 (להלן: הבנק). המבקש הינו נושה דומיננטי של החייבים המחזיק בתביעת חוב מאושרת כנגד נגד כל אחד מהשניים בסך כ-320,000 ₪ (החובות חופפים). המשיבה 4 מונתה ביום 6.11.2012 כנאמנת על נכסי החייבים (להלן:הנאמנת).

2. שתי ההחלטות העומדות במרכז בקשה זו מורות "בשורה התחתונה" כי כונס הנכסים מטעם הבנק יחדל מפעולות למימוש הדירה, והנאמנת היא שתפעל למימוש הדירה. יצוין כבר כעת כי מאחר שהחלטות אלה כרוכות וממשיכות החלטות קודמות שניתנו הן בבית משפט קמא והן בבית משפט זה, אין מנוס מלפרטן בקצרה במסגרת זו.

3. המבקש, המייצג את עצמו, אינו מתנגד לעצם ההחלטה על מימוש הדירה אלא לכך שהמימוש ייעשה על-ידי הנאמנת. המבקש טוען כי איבד את אמונו בנאמנת על רקע הצעה שהעלתה ביום 20.5.2015 להפטר מותנה של החייבים, תוך ויתור על מימוש הדירה, תמורת העשרת קופת הפש"ר ב-600,000 ₪ שישולמו על-ידי החייבים תוך 36 חודשים. הצעה זו, כך טען המבקש בשעתו, ומוסיף ומדגיש אף כעת, הייתה "נחותה בצורה מובהקת" ממימוש הדירה ומעידה על "הפרת אמונים בוטה מצד הנאמנת כלפי הנושים".

           על רקע זה, הגיש המבקש בקשה לכינוס אסיפת נושים בה תידון העברת הנאמנת מתפקידה. בקשה זו נדחתה בהחלטת בית משפט קמא (כב' השופט א' חזק) מיום 17.12.2015, בגדרה נקבע כי "התנהלותו של הנושה מקימה באופן חריג את הצורך בפיקוח של בית המשפט על הליך בירור דרישתו [...] להחלפת הנאמנת". בצד זאת נקבע כי המבקש יהיה רשאי להגיש לבית המשפט בקשה להעברת הנאמנת מתפקידה, שאז יתקיים דיון בבקשה אליו יזומנו כלל הנושים. ערעור שהגיש המבקש על החלטה זו תלוי ועומד בבית משפט זה (ע"א 1394/16; להלן: הערעור).

4. ביום 23.1.2016 נענה בית משפט קמא לבקשה מטעם החייבים וקבע כי הם רשאים לנהל משא ומתן עם קונים פוטנציאלים למכירת הדירה ולחתום תוך 60 ימים על הסכם מכר שיותנה באישור בית המשפט. בהחלטה התווה בית המשפט בפירוט את הדרך בה יתבצע מכר הדירה. כך, נקבע כי הנאמנת תזמין שומה מעודכנת לשווי הדירה וכי בחלוף 60 הימים האמורים, תפרסם הנאמנת הזמנה להציע הצעות ותקבע מועד להתמחרות אליו יזומנו החייבים והמבקש. עוד נקבע, כי אם בהתמחרות יציע אחד המתמחרים סכום העולה על הסכום שבהסכם בין החייבים לקונה הפוטנציאלי, תגיש הנאמנת בקשה לאישור המכר; אם לא תועלה הצעה כאמור, יגישו החייבים בקשה לאשר את המכר לקונה הפוטנציאלי (החלטה זו תכונה להלן ההחלטה המנחה).

5. ביני לביני, ביום 6.3.2016, נתן השופט דנציגר צו ארעי במסגרת בקשה לעיכוב ביצוע שהגיש המבקש בצד הערעור, ולפיו הנאמנת לא תממש את הדירה עד להכרעה בבקשה לעיכוב ביצוע. בעוד הצו הארעי עומד בתוקפו, פנה הבנק בבקשה לממש בעצמו את הדירה. בשים לב לצו הארעי שניתן בערעור, להיעדר התנגדות הנאמנת לבקשת הבנק, ולהיעדר התנגדות המבקש כי המימוש ייעשה על-ידי הבנק, נעתר בית משפט קמא לבקשה וקבע כי "הדרך היעילה ביותר לקדם את התיק היא לאפשר לנושה המובטח [הבנק – י"ע] לממש את הדירה". בצד זאת הובהר כי "ככל שהנושה המובטח לא יפעל בזריזות וביעילות למימוש הדירה ואם עיכוב ההליכים שניתן על ידי בית המשפט העליון [...] יבוטל, תהיה הנאמנת רשאית לבקש לחדש את הליכי המימוש על ידה" (החלטה מיום 12.3.2016). בהחלטה נוספת מיום 22.3.2016 הובהר כי החייבים רשאים לפעול במקביל למציאת רוכש אשר מוכן לשלם את שווי השוק של הדירה.

           בעקבות התפתחות זו, אשר ייתרה את הבקשה לעיכוב ביצוע בערעור, נדחתה הבקשה בהחלטת השופט דנציגר מיום 3.4.2016. בצד זאת, צוין כי "ככל שהנאמנת תגיש בקשה לבית המשפט קמא לחדש את הליכי המימוש על-ידה, וככל שתתקבל החלטה חדשה בבקשה זו, יוכל המערער להשיג עליה בהתאם לדין".

6. משורת החלטות נוספות שנתן בית משפט קמא בחודש יוני ובראשית יולי 2016 עולה כי החייבים הגישו בקשה לאישור מכירת הדירה בסכום של 1,250,000 ₪ וכי בית המשפט הורה שהמסלול למכירת הדירה יהיה כמפורט בהחלטה המנחה.