רע"א 6840/15 עיריית חולון ואח' נ' מרים בילו

           לפנַי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת ת' אברהמי) בת"א 37505-03-14 מיום 13.8.2015, במסגרתה דחה בית המשפט את בקשתן של עיריית חולון, החברה לפיתוח תיאטרון, מוסיקה, אמנות ומחול – חולון והחברה לבידור ולבילוי (חולון) בע"מ (להלן ביחד: המבקשות) לסלק על הסף תביעה שהגישה מרים בילו (להלן: המשיבה) בגין הפרת זכויות יוצרים וזכויות מוסריות.

רקע והליכים קודמים

1. בשנת 1996 נוצר קשר בין המבקשות לבין המשיבה, שהינה אמנית העוסקת בעיצוב משחקים, לומדות, צעצועים ואנימציות. במסגרת קשר זה, עיצבה המשיבה עשר דמויות שונות שנועדו להצגה במוזיאון הילדים בחולון. בראשית שנת 2001 נפתח המוזיאון לקהל הרחב, בעוד שהמשיבה לא קיבלה תמורה כלשהי עבור עיצוב הדמויות. בשנת 2004 הגישה המשיבה המרצת פתיחה שבה עתרה לסעד הצהרתי שיקבע כי זכויות היוצרים בעשר הדמויות שעצבה הן קניינה הבלעדי, וכן לצו מניעה שיאסור על המשיבות לעשות שימוש בדמויות אלה ללא הסכמתה. למען שלמות התמונה יובהר כי המשיבה לא עתרה באותו הליך לפיצוי כספי כלשהו בגין שימוש בלתי מורשה ביצירותיה. בשנת 2008 הועברה המרצת הפתיחה למסלול של תביעה רגילה.

1. בפסק דינו מיום 2.8.2012 קיבל בית המשפט המחוזי (השופט ד"ר ע' בנימיני) את תביעת המשיבה. בתוך כך קבע בית המשפט כי המשיבה היא בעלת זכויות היוצרים הבלעדית בעיצוב החזותי של הדמויות כפי שנתגבש בציוריה. כמו כן, נתן בית המשפט צו מניעה שתחילת תוקפו ביום 2.8.2013, ולפיו נאסר על המבקשות לעשות שימוש כלשהו בציורים ובשרטוטים של המשיבה. על פסק דין זה לא הוגש ערעור והוא הפך לחלוט.

2. ביום 19.3.2014 הגישה המשיבה תובענה נוספת נגד המשיבות, במסגרתה עתרה הן לפיצוי כספי ללא הוכחת נזק בגין הפרת זכויות יוצרים וזכויות מוסריות והן פיצויים בגין כאב וסבל ובגין התעשרות שלא כדין. כל זאת, בהתייחס לתקופה שראשיתה ביום פתיחת המוזיאון, דהיינו בשנת 2001. בתגובה, הגישו המשיבות בקשה לסילוק התובענה על הסף, וזאת מטעמי התיישנות; שיהוי קיצוני; השתק עילה; ושימוש לרעה בהליכי משפט.

3. בהחלטתו מיום 12.8.2015 דחה בית המשפט המחוזי (השופטת ת' אברהמי) את בקשת הסילוק על הסף. תוך שהוא דוחה את כל הטענות שהועלו על ידי המבקשות. אשר לטענת ההתיישנות; בית המשפט קבע כי עסקינן בעוולה נמשכת, קרי, בכל יום שבו נמשכת ההפרה, נוצרת עילת תביעה חדשה אשר מתחילה מחדש את מירוץ ההתיישנות. אשר על כן נקבע כי אין התיישנות בכל הנוגע להפרה שארעה החל מחודש מרץ 2007, דהיינו, שבע שנים עובר להגשת התביעה מושא ההליך דנן. אשר לטענת השיהוי; בית המשפט קבע כי בנסיבות העניין אין לומר כי המשיבה ויתרה על זכויותיה או זנחה אותן, ובנוסף אין לומר כי המבקשות הסתמכו על התנהגותה של המשיבה או שינו את מצבן לרעה בהסתמך על התנהגותה. אשר לטענה בדבר השתק עילה; בית המשפט קבע כי צודקות המבקשות בטענתן כי לא היתה מניעה לעתור לסעד כספי כבר במסגרת התביעה משנת 2004, הגם שבאותו שלב טרם זכתה המשיבה לסעד הצהרתי. יחד עם זאת, קיבל בית המשפט את טענת המשיבה לפיה מדובר למעשה בעוולה מתמשכת, ועל כן קמה למשיבה עילת תביעה חדשה מדי יום ביומו. מכיוון שכך קבע בית המשפט כי אין מניעה שהמשיבה תתבע פיצויים עבור התקופה שתחילתה במועד הגשת התביעה הראשונה. ממילא, כך קבע בית המשפט, הרי שמטעמי התיישנות התביעה מוגבלת לתקופה שתחילתה בחודש מרץ 2007. אשר לטענת חוסר תום לב ושימוש לרעה בהליכי משפט; בית המשפט עמד על כך שאמנם המשיבה התנהלה לעתים בעצלתיים במטרה לזכות בפיצוי גדול יותר בבוא העת, אולם אין התנהלות זו מצדיקה סילוק של התביעה על הסף, אלא ראוי להביא התנהלות זו בחשבון במסגרת הדיון בתביעה לגופה.

           מכאן הבקשה שלפנַי.

טענות הצדדים בבקשה

4. את בקשתן ממקדות המבקשות בטענות הנוגעות לקיומו של השתק עילה. לטענתן, שגה בית המשפט המחוזי בקובעו כי המשיבה רשאית להגיש תביעה שנייה על בסיס אותן עילות שעמדו בבסיס התביעה הראשונה. בנסיבות העניין, כך נטען, היה על המשיבה לבקש היתר לפיצול סעדים ככל שהיה ברצונה לתבוע סעדים כספיים בעתיד. עוד טוענות המשיבות כי הפיצוי הסטטוטורי שלו עותרת המשיבה בתביעה המאוחרת היא פיצוי שיכול להינתן רק פעם אחת בגין כל עילה, בין אם מדובר בעילה מתמשכת ובין אם לאו. כל קביעה אחרת תוביל, כך נטען, למצב אבסורדי בו המשיבה תוכל להגיש תביעה חדשה לקבלת מלוא הפיצוי הסטטוטורי מדי יום ביומו. מכל מקום, מכיוון שהתנאים לתביעת הפיצוי הסטטוטורי הבשילו כבר בעת הגשת התביעה הראשונה, מושתקת המשיבה מלתבוע פיצוי זה כיום. לבסוף נטען כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל מספק לחוסר תום ליבה של המשיבה, שלאורו בחרה "לגרור" את תביעתה לאורך זמן.