רע"א 6811/14 איילנד שערי ים בע"מ ואח' נ' מר קלוד בן נעים ואח'

           בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ד' יבניאלי) מיום 2.9.2014, במסגרתה נתקבלה בקשת המשיבים 5-1 (להלן: המשיבים או התובעים) למתן סעדים זמניים (להלן: הבקשה לסעדים זמניים או הבקשה).

רקע והליכים קודמים

1.        המשיבים מייצגים מכוח ייפוי כוח 78 בעלי יחידות – רובם יהודים תושבי צרפת – מתוך 137 יחידות במלון סוויטות נופש יוקרתי בנתניה (להלן: מלון איילנד או המלון).

           המשיבים הגישו ביום 16.2.2014 תביעה נגד חברות הניהול והאחזקה של המלון (המשיבות הפורמאליות 2-1 בבקשה שייקראו ביחד להלן: חברת הניהול). בתביעתם ביקשו המשיבים להצהיר, בין היתר, כי "הסכמי הניהול והאחזקה שנחתמו בין התובעים ו/או מי מהם לבין הנתבעים ו/או מי מהן או מי מטעמן, בכל הקשור למלון הסוויטות איילנד בנתניה, בטלים ומבוטלים החל מיום 1.1.2014 או מכל מועד נדחה אחר, כפי שיקבע בית המשפט הנכבד; וכי על הנתבעות להעביר את ניהול אחזקת המלון לידי התובעים ו/או חברת ניהול אחרת כפי שיורו התובעים באופן מסודר".

           להשלמת התמונה יצוין, כי מלון איילנד פועל על בסיס אכסון מלונאי מיוחד בשיטת הLeaseback"", בהתאם להנחיות משרד התיירות. בהתאם להנחיות אלו, מתחייבים בעלי יחידות, הרוכשים דירות נופש במלון הממוקם בסמיכות לחוף הים, להעמיד את סוויטות הנופש לטובת מאגר ניהול השכרה מלונאית למשך מרבית ימות השנה. כך בענייננו, נדרשים המשיבים להעמיד את יחידותיהם לטובת מאגר הניהול המלונאי לתקופה שלא תפחת מתשעה חודשים בשנה.  

2.        בתמצית, נטען בבקשה ובכתב התביעה כי חברת הניהול, שאמורה לפעול לטובת בעלי היחידות, משתלטת על היחידות ועושה בהן ובתמורה המתקבלת מהשכרתן כבתוך שלהן, וכי בחלוף ארבע שנים לא השכילה חברת הניהול לשלם לבעלי היחידות ולו שקל אחד עבור השימוש ביחידות. לבקשה ולכתב התביעה צורפו דוחות של רואה חשבון ושל מומחה בתחום המלונאות, ולפיהן חברת הניהול גרמה להפסדים כבדים למלון תוך ניהול רשלני וכושל. נטען כי על אף שבחודש נובמבר 2013 נתקבלה באסיפת בעלי היחידות החלטה להחליף את חברת הניהול, היא מסרבת להפסיק את פעילותה. זאת, על אף שהסכם הניהול הוא לתקופה של 4 שנים עד ליום 31.12.2014, ובהתאם להסכמי הניהול ניתן להביא את ההסכם לסיומו בהחלטה של אסיפת בעלי היחידות בהודעה מראש של ששה חודשים, ולמצער, שלא להאריך את הסכם הניהול בהודעה מראש של ששה חודשים. עוד טענו המשיבים, כי חברת הניהול נוהגת בבריונות, תוך הטלת אימה ומורא על בעלי היחידות ותוך השתלטות, הלכה למעשה, על המלון.

3.        המבקשים 3-1 הם בעלים של שטחי מסחר במלון וחלקם גם בעלים של מספר יחידות נופש במלון. בבעלות המבקשת 1, איילנד שערי ים בע"מ, 14 יחידות סוויטות במלון וכן שטחים מסחריים הכוללים את אולם האירועים והספא; בבעלות המבקשת 2, סם רוז בע"מ, שטחים מסחריים המשתרעים על שטח כולל של כ-1,350 מ"ר, והמבקש 3, מר רפאל זנזורי, הוא בעלים של 2 יחידות סוויטות במלון והוא למעשה יזם הפרוייקט, כמי שמחזיק בשרשור במניות החברה שהקימה את המלון (להלן ביחד: המבקשים).

           יצוין כי המבקשים צורפו לבקשתם כצד לתביעה וכצד לבקשה לסעדים זמניים על ידי בית משפט קמא, משלא צורפו על ידי המשיבים.

4.        בתמצית, טענו המבקשים כי תביעת המשיבים היא תביעת סרק; כי המשיבים  אינם מעוניינים למסור את יחידות הדיור לתשעה חודשים בשנה, על אף שהתחייבו לכך במפורש, ולכן הם מנסים להשתלט על המלון ולהתקשר עם חברת ניהול מטעמם; כי האסיפה מכוחה טוענים המשיבים כי בוטלה ההתקשרות עם חברת הניהול, לא התכנסה כדין וההחלטות שנתקבלו בה אינן יכולות לעמוד בשל "פגמים מהותיים היורדים לשורשו של עניין".