רע"א 66900-09-16 רוזנטל נ' סגל

זו בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (הרשמת הבכירה גילה ספרא-ברנע) מיום 30.8.16 לפיה דחתה את בקשת המבקש למחוק את הכותרת "סדר דין מקוצר" מתביעת המשיב. המשיב מתנגד לבקשה.

לאחר ששקלתי את עמדות הצדדים בעניין זה, ועל פי תקנה 410, אני דן בבקשה כבערעור.

אני דוחה את טענת המשיב כאילו קבע בית המשפט קמא קביעות עובדתיות כלשהן. בית המשפט קמא דן בבקשה למחיקת כותרת, הנדונה על פי האמור בכתב התביעה, וכל קביעה עובדתית שקבע, משמעה שכך נאמר בכתב התביעה ובנספחים לו, ואין משמעה שזו תוצאת ההליכים המשפטיים, לאחר בירור עובדתי.

הטענה העיקרית של המבקש היא שהראיה בכתב, עליה מבוססת התביעה, היא מסמך הצעה בלבד, בחתימת המבקש, כאשר המקום לחתימת המשיב נותר ריק, וכאשר המשיב הודיע שהתנאים במסמך זה אינם מקובלים עליו, ועל כן אין מדובר במסמך מחייב.

לכתב התביעה צורף מסמך שנאמר עליו שנחתם ביום 27.11.14, בו אושרה יתרת ההלוואה, אשר כבר הועברה לחשבונות הבנק של הלווה, תכשיטי כפריס בע"מ, והמבקש ערב בו להתחייבויות הלווה, לפי חתימתו מתאריך 23.11.14. במסמך זה הושאר מקום לחתימת המלווה הוא המשיב, והמשיב לא חתם על המסמך. לכתב התביעה צורף נספח 5, מכתב מיום 6.1.16, מטעם המשיב ללווה ולמבקש לפיו אישר שהועבר לידי המשיב ביום 27.11.14 הסכם חתום על ידי הלווה והמבקש לפרעון ההלוואה, אך הובהר כי "כפי שידוע לכם איתמר לא חתם על ההתחייבות ותנאי ההחזר שנוסחו על ידכם בהתחייבותכם זו בחתימת ידכם אינם מקובלים עליו ואינם תואמים את המוסכם כפי שצוין במכתבי שבסימוכין (כאמור במכתב קודם מיום 30.4.15, לאחר 27.11.14-מ.ר.). ובעניין זה יודגש כי איתמר מעולם לא הסכים ללוח התשלומים עליו חתמתם, וכן לא הסכים לכך שהערבות תהיה בנוסח של "כל אחד לחוד" אלא הלוואה ניתנה מלכתחילה על דעת שהערבות תהיה "ביחד ולחוד", ואף לא הסכים בשום אופן לאמור בסעיף 4 להסכם".

בית המשפט קמא התייחס לטענות בדבר תוקף המסמך בקביעתו שלכתב התביעה צורף מסמך שאין חולק כי הוא חתום על ידי המבקש, הלווה ואדם אחר, ולא על ידי המשיב. לפי המסמך, כך קבע בית המשפט קמא אין צורך להוכיח את סכום ההלוואה ליום חתימת המסמך, ואת העובדה שניתנה מאת המשיב לחברה, אף לא את התחייבות המבקש לערוב להתחייבות החברה להשיב את ההלוואה בתנאים האמורים בהסכם, כשיעור החזקותיו במניות החברה. על פי דברים אלה, קבע בית המשפט קמא שהמסמך מיום 27.11.14 מהווה התחייבות מפורשת ולה ראיה בכתב.

השאלה היא אם מדובר בהתחייבות בעלת תוקף, או בהצעה שלא התקבלה, או קביעה אחרת.

מקריאת נספח 5 לכתב התביעה, המכתב מיום 6.1.16, ניתן היה להבין שהיה בין הצדדים הסכם הלוואה וערבות בעל-פה, או שהמשיב העלה אותו על הכתב, והמבקש הסכים לו בעל-פה, וכי המכתב מיום 6.1.16 טוען שהאמור במסמך מיום 27.11.14 אינו משקף את המוסכם קודם לכן. אילו היה המשיב מגיש תביעה בסדר דין מקוצר על פי ההסכם הקודם למסמך מיום 27.11.14, כאשר המסמך מיום 27.11.14 הוא ראיה להסכם הקודם, אפשר שהיתה זו תביעה ראויה להתברר בסדר דין מקוצר, אף אם במסמך מיום 27.11.14 יש תנאים שונים במקצת מהמוסכם קודם לכן. היתה זו ראיה לכך שניתנה הלוואה, בסכום שהוסכם, וכי המבקש ערב לפרעון ההלוואה על ידי הלווה. על פי הדין, אין צורך שהחוזה או ההתחייבות המפורשים או מכללא, יוכחו בכתב על כל פרטיהם (י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 626).

אלא שהתביעה לא הוגשה על פי חוזה או התחייבות שקדמו למסמך מיום 27.11.14. כפי שנכתב בכתב התביעה, בסעיף 8 "ביום 27.11.14 שלחו החברה והנתבע הסכם הלוואה לתובע, ובגדרו סוכמו תנאי ההלוואה, והערבות האישית של הנתבע". זאת אומרת, שהחוזה הנטען הוא המסמך מיום 27.11.14, שהתובע המשיב טען שבגדרו סוכמו תנאי ההלוואה ותנאי הערבות האישית. להסיר ספק, לא נטען בשום מקום בכתב התביעה, שהחוזה או ההתחייבות הם מתאריך אחר או על בסיס אחר מאשר המסמך מיום 27.11.14.