רע"א 6642/13 רוקסי בניה והשקעות בע"מ נ' פלקובי חברה לבנין והשקעות בע"מ

השופט ע' פוגלמן:

           ראובן חותם על כתב ערבות להבטחת חיוב של שמעון כלפי לוי. ערבותו של ראובן ניתנת על סמך ההנחה שיהודה יוסיף את חתימתו כערב נוסף והשניים יערבו לחיוב ביחד ולחוד. בסופו של דבר יהודה אינו מוסיף את חתימתו. לימים מפר שמעון את החיוב, ולוי תובע אותו כחייב ואת ראובן כערב. מהו דין ערבותו של ראובן? האם יופטר ממנה כליל מכוח ההלכה שנקבעה בע"א 610/68 הראסטל נ' עטרת הברית, חברה רשומה בע"מ, פ"ד כג(1) 410 (1969) (להלן: הלכת הראסטל); או שמא יופטר כדי חלקו היחסי של יהודה? זו השאלה המונחת להכרעתנו בבקשה דנן.

העובדות, ההליכים והטענות

1. המבקשת (להלן: רוקסי) היא חברה לביצוע עבודות בנייה הנדסיות; מוסא ואיסה אבו שקרא (להלן בהתאמה: מוסא ואיסה) הם מנהליה. המשיבה 1 (להלן: פלקובי) היא חברה יזמית בתחום הנדל"ן; המשיבים 2 ו-3 (להלן בהתאמה: מכלוף ויעקובי) החזיקו במניותיה; והמשיבים 4 ו-5 (להלן בהתאמה: טולדנו וחן) היו במועדים הרלוונטיים מנהליה. במחצית הראשונה של שנת 2008 (המועד המדויק אינו ידוע), חתמו רוקסי ופלקובי על מסמך שנערך בכתב יד אשר הוכתר "עקרונות הסכם לביצוע עבודות בנין 361-360 28 יחידות דיור בטבריה" (להלן: הסכם העקרונות). בהסכם העקרונות התחייבה רוקסי כלפי פלקובי לבנות 28 יחידות דיור בתמורה ל-3 מיליון ש"ח ומע"מ. בסעיף 8 להסכם העקרונות נקבע: "ערבות אישית של מוסא אבו שקרא ואיסה אבו שקרא"; בסעיף 9 נקבע: "ערבות אישית של מנהלי פלקובי ושלום טולדנו וחן יוסף"; ובסעיף 10 נקבע כי ייחתם הסכם פורמלי ברוח הסכם העקרונות, שיתייחס גם למתחם נוסף. בתחתית הסכם העקרונות חתמו רוקסי ופלקובי כאות להסכמתן. מכלוף, טולדנו וחן חתמו כערבים לביצוע התחייבויותיה של פלקובי; יעקובי, מוסא ואיסה לא חתמו כערבים.

2. ביום 15.12.1998 חתמו רוקסי ופלקובי על הסכם מודפס ומפורט המעגן את התנאים שנכללו בהסכם העקרונות (להלן: הסכם העבודות) וכן מתייחס למתחם שלישי (בניין 362). בתחתית ההסכם נכתב: "מר אבו שקרא מוסא ואבו שקרא איסה אחראים אישית לביצוע התחייבויות הקבלן עפ"י הסכם זה"; וכן "מר שלום טולדנו מר חן יוסף ערבים להתחייבויות המזמין [פלקובי] עפ"י הסכם זה". חרף תנאים אלה, בסופו של דבר רק טולדנו חתם כערב להתחייבויותיה של פלקובי. המקום שיועד לחתימתו של חן נותר ללא חתימה. כמו כן רק מוסא חתם כערב להתחייבויותיה של רוקסי; המקום שיועד לחתימתו של איסה נותר ריק אף הוא.

3. לימים התגלעה מחלוקת בין הצדדים. רוקסי הגישה נגד פלקובי תובענה כספית לפיצוי בגין נזקים שגרמה לה האחרונה בכך שהפרה את ההסכם. פלקובי מצדה הגישה תובענה שכנגד וטענה כי הייתה זו רוקסי שהפרה את ההסכם וגרמה לה נזקים. לאחר גלגולים דיוניים שאינם רלוונטיים לענייננו, נתן בית משפט השלום בטבריה (כב' השופטת ת' נסים שי) ביום 22.7.2012 פסק דין משלים שחייב את פלקובי לשלם לרוקסי סך של 1,318,432 ש"ח. כמו כן נקבע כי מכלוף, יעקובי, טולדנו וחן חייבים ביחד ולחוד לפצות את רוקסי מכוח ערבותם לחיובי פלקובי. בית משפט השלום קבע כי יש לראות בהסכם העקרונות ובהסכם ביצוע העבודות משום מארג חוזי אחד; וכי אין בחתימה על הסכם העבודות כדי לבטל את הסכם העקרונות והערבויות שניתנו לקיומו. הוטעם כי ערבות אישית אינה עניין זניח אלא התחייבות שעלולה להוביל לירידת הנושה לנכסיו האישיים של הערב, ועל כן רק הודעה מפורשת המבטלת את הערבות יכולה ללמד כי כך אכן הוסכם. נקבע כי בהיעדר ביטול מפורש של הסכם העקרונות, הערבויות שניתנו להבטחתו שרירות וקיימות. בית המשפט ציין כי אמנם לא ברור מדוע בשעה שמסמך העקרונות כולל הצהרה בדבר ערבות אישית של מנהלי פלקובי, טולדנו וחן, בהסכם העבודות נכתב כי "רק" טולדנו וחן יערבו להתחייבויותיה של פלקובי, בלא שמנהלי פלקובי האחרים – יעקובי ומכלוף – נזכרו בו; ורק טולדנו חתם בפועל. אולם בהיעדר גרסה לגבי נסיבות החתימה על ההסכמים, מסקנתו הייתה שכל מי שחתם או אמור היה לחתום וידע על אודות תנאי ההסכמים בלא להביע התנגדות – ערב לאמור בהם. בית המשפט קבע כי הדברים נכונים גם לגבי יעקובי, שאף שלא חתם על אף אחד מההסכמים, היה בעל מניות בפלקובי ומנהל בה; אין עדות מדוע לא חתם על הסכם העקרונות אף שההסכם כלל תנאי בדבר ערבות אישית שלו; אין עדות כי לא היה מודע להסכם ואין מסמך מאוחר המודיע כי הוא אינו ערב; וכי היה מיוצג אך לא טרח להגיש תצהיר. לבסוף נדרש בית משפט השלום לטענת המשיבים 5-2 כי יש לפטור אותם מערבותם מהטעם שאיסה הפר את התחייבותו ולא חתם כערב. הטענה נדחתה ונקבע כי בין ערבותם של המשיבים 5-2 לבין ערבותו של איסה אין ולא כלום, שכן אין בערבותו כדי לשנות את רמת הסיכון שהסכימו המשיבים 5-2 ליטול על עצמם כערבים. סיכומו של דבר: בית משפט השלום חייב את מכלוף ויעקובי, ביחד ולחוד, בגין ערבותם לחיובי פלקובי ביחס לשני בניינים (סך של 896,533 ש"ח); וחייב את טולדנו וחן, ביחד ולחוד, ביחס לשלושת הבניינים (סך של 1,318,432 ש"ח). כמו כן חייב בית המשפט את המשיבים בהוצאות ובשכר טרחת בא כוחה של רוקסי בסך של 75,000 ש"ח.

4. פלקובי ומכלוף ערערו על פסק הדין וכך עשו גם חן וטולדנו (במאמר מוסגר יצוין כי יעקובי הלך לבית עולמו לפני שהחל הדיון בבית המשפט המחוזי ולא הגיש ערעור). פלקובי טענה כי נפלו שגיאות הן במישור החבות הן במישור סכומי הפיצוי שנפסקו לחובתה, ואילו מכלוף, חן וטולדנו קבלו על חיובם האישי כערבים. בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ד' צרפתי בהסכמת סגן הנשיא א' אברהם וע' עיילבוני) דחה את ערעורה של פלקובי, אך קיבל את ערעוריהם של האחרים המכוונים לחיובם האישי כערבים, וכן הורה על ביטול חיובו של יעקובי על אף שלא הגיש ערעור. הוטעם כי פרשנות נכונה של המערך ההסכמי שנחתם בין הצדדים מוליך למסקנה שהסכם העבודות ביטל את הסכם העקרונות ובא תחתיו לרבות בכל שהאמור בערבויות לביצועו. נקבע כי בעוד שטולדנו וחן אמורים היו לחתום שניהם כערבים, בסופו של דבר רק טולדנו חתם. בית המשפט קבע כי בנסיבות אלו יש להחיל את הלכת הראסטל, הקובעת כי אדם המתחייב בהסכם בהנחה שאדם אחר יוסיף את חתימתו והשניים יחובו ביחד ולחוד, פטור מהתחייבותו אם האחר לא חתם. בנסיבות העניין, כך נקבע, לא נסתרה החזקה שלפיה טולדנו חתם על הערבות בהנחה שגם חן יחתום עליה; ומשחן לא חתם יש לפטור את טולדנו מערבותו. בית המשפט החיל קביעה זו גם על יעקובי וביטל את חיובו; והדגיש כי קביעתו נכונה במיוחד בשעה שגם איסה לא חתם כערב. סיכומו של דבר: בית המשפט המחוזי קיבל את ערעוריהם של מכלוף, חן וטולדנו וביטל את חיוביהם האישיים; חייב את רוקסי לשאת בשכר טרחת בא כוחם בסך של 10,000 ש"ח; וכן חייב את פלקובי לשלם לרוקסי שכר טרחת עורך דין בסך של 20,000 ש"ח.

5. מכאן הבקשה שלפנינו, המכוונת רובה ככולה לקביעתו של בית המשפט המחוזי בסוגיית הערבויות האישיות. המבקשת טוענת כי הבקשה מעלה שאלה עקרונית בדבר תוקפה והיקף תחולתה של הלכת הראסטל על הסכמי ערבות. לטענתה, לאורך השנים חל כרסום בהלכה זו ובאה העת לעיין בה מחדש, ולמצער לקבוע כי היא אינה חלה על חיוב מסוג ערבות. עוד נטען כי בית המשפט המחוזי שגה כשהפך את קביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום ופסק כי מי שחתימתו נעדרת מהמסמכים אינו חב כערב; וכשקבע כי מסמך העקרונות אינו בעל תוקף מחייב משעה שנחתם הסכם העבודות. לבסוף נטען כי הואיל ופלקובי חדלת פירעון, הדרך היחידה להיפרע את החוב היא מהערבים.

6. המשיבים מצדם טוענים כי הבקשה אינה עומדת באמת המידה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", שכן הנטען בה נוגע לקביעות קונקרטיות ונסיבתיות הנוגעות לפרשנות הסכם העקרונות והסכם העבודות. עוד נטען כי אין מקום להתערב בקביעה העובדתית של בית המשפט המחוזי שלפיה אין למסמך העקרונות כל תוקף מחייב ועל כן חתימות הערבים עליו אינן מקימות חבות. אשר להעדר החתימות של חלק מהערבים נטען כי יש להותיר את הלכת הראסטל על מכונה ובית המשפט המחוזי יישם אותה כדין בנסיבות שלפנינו: העדר חתימותיהם של חלק מן הערבים על מסמך העקרונות ועל הסכם העבודות מחייב, לשיטת המשיבים, לפטור את כלל הערבים מערבותם.