רע"א 64439-12-14 פלח ואח' נ' פלח מכבי

זו בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (השופט רמזי חדי) מיום 30.11.14, לפיה דחה את בקשת המבקש למחיקה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית ומקומית. המשיב 1 מתנגד לבקשה. המשיב 2 אדיש לה.

המבקש טען בפני בית המשפט קמא, כי הסמכות העניינית נתונה לבית המשפט לענייני משפחה, משום שעילת התביעה היא ברובה מעשים שנעשו בחשבון המנוח קודם פטירתו, כך שמבחינה מהותית זו תביעה שעילתה בכספי עיזבון. המבקש ער לכך שהמבקש והמשיב 1 אינם "בני משפחה" כהגדרתם בחוק בתי המשפט לענייני משפחה, אך טוענים שהמשיב 1 נכנס לנעלי אביו המנוח, שהיה אחיו של המבקש.

אני דוחה את טענות המבקש באשר לסמכות העניינית. ראשית, התביעה אינה מעילה הנובעת מעיזבון. למבקש אין שום חלק בעיזבון המנוח. העילה נובעת ממעשים שנעשו בחשבונות המנוח, אבל עילתה אינה העיזבון. העיזבון רלבנטי רק כדי לקבוע, שמי שיתבע הוא היורש. אני דוחה את הטענה שהמשיב 1 בא בנעלי אביו. המשיב 1 ירש את נכסי אביו, שחלק מהם הוא זכות התביעה. על פי החוק, הסמכות העניינית נקבעת לפי שני פרמטרים: קרבת המשפחה ועילת הסכסוך בתוך המשפחה. כאשר התובע והנתבע אינם קרובי משפחה כהגדרתם, אין מהות הסכסוך משנה דבר (רע"א 5462/14 ברזילי נ' יאיר; ע"מ 164/11 פלוני נ' פלונית), וממילא הסכסוך אינה בתוך המשפחה , כהגדרתה בחוק, אלא בתוך המשפחה המורחבת, שאינה "משפחה" כהגדרתה בחוק. על כן, הסמכות העניינית נתונה לבית המשפט האזרחי ולא לבית המשפט לענייני משפחה, וצדק בית המשפט קמא בדחות את הבקשה בענין זה.

אשר לסמכות המקומית, אין חולק שלמשיב 2, שהוא אחד הנתבעים, יש סניף בחיפה, ולכן יש סמכות מקומית לתביעה כלפיו. אין מחלוקת גם שבתקנה 3 (ב) נקבע שאם היו נתבעים אחדים, ניתן להגיש את התובענה לכל בית משפט שבו ניתן היה להגישה נגד אחד הנתבעים. לכאורה ברור ופשוט שבמקרה זה הסמכות המקומית נותנה גם לחיפה. טענת המבקש היא שהוא הנתבע העיקרי, וכלפיו אין סמכות מקומית כי מגוריו בנתניה. דין טענה זו להידחות, משום שנקבע במפורש בתקנה 3 (ב) שדי בסמכות מקומית כלפי אחד הנתבעים, מבלי לחלק בין נתבע עיקרי למשני. אפשר, שיש סמכות מקומית גם לבית המשפט באזור המרכז, אבל התובע רשאי לבחור באיזה מבין בתי המשפט המוסמכים יגיש את תביעתו.

עוד נטען על ידי המבקש, שיהיה זה יעיל יותר לקיים את המשפט בנתניה. חזרתי וקראתי שוב ושוב את התקנות הקובעות את הסמכות המקומית, ולא מצאתי שהיא נקבעת לפי יעילות. זו טענה לא רלבנטית לקביעת הסמכות המקומית בתביעה אזרחית בתוך מדינת ישראל. על כן, אני דוחה את הטענה שאין לבית משפט השלום בחיפה סמכות מקומית לדון בתביעה.

תמוהה טענת המבקש, שכתב התביעה ובית המשפט קמא לא פירטו את נימוקיהם לקביעת הסמכות המקומית בחיפה. שניהם פירטו כראוי.

על פי כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה. המבקש ישלם למשיב 1 הוצאות משפט בסך 7,020 ₪. המזכירות תעביר למשיב 1 את העירבון שהופקד, על חשבון ההוצאות שנפסקו.

ניתנה היום, ז' אדר תשע"ה, 26 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: