רע"א 63923-09-16 מראד נ' מראד ואח'

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בנצרת (כב' השופט אלעד טל) מיום 11.9.16, במסגרתה הורה על מתן צו מניעה זמני לבקשת המשיב 1.

התביעה במסגרתה ניתן צו המניעה הזמני הוגשה במסגרת המרצת פתיחה, בה עתר המשיב 1 למתן פסק דין הצהרתי, לפיו הסכם שנחתם בין המבקש למשיב 2 ביום 1.4.10, מקנה פטור גם למשיב 1 מתשלום חובו למבקש ובנוסף, עתר המשיב 1 למתן סעד כספי בדמות השבה של הכספים אשר שולמו כבר על ידו במסגרת תיק ההוצאה לפועל וכן פיצוי בגין נזק לא ממוני, אשר לטענת המשיב 1 נגרם לו.

בצמוד לתביעה, עתר המשיב 1 למתן צו מניעה זמני לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל. התקיים דיון בבקשה ובתומו, נעתר בית המשפט קמא לבקשה והורה על עיכוב הליכים בתיק הוצאה לפועל, כמבוקש, תיק אשר שוויו כ- 133,000 ₪, כאשר העיכוב הותנה בהפקדת סך של 7,500 ₪.

המבקש טען כי החלטת בית המשפט קמא להתנות את עיכוב הליכי ההוצאה לפועל, בהפקדת סך של 7,500 ₪ בלבד, המהווים כ- 6% מתיק ההוצאה לפועל, היא שגויה ובכלל, לא היה מקום לעכב את הליכי ההוצאה לפועל אשר ננקטו בגין חוב הנובע מפסק דין חלוט.

המבקש טוען כי אין לתביעת המשיב 1 כל סיכוי ואף אם אין המדובר בתביעה שסיכוייה אפסיים, אין בכך די כדי להצדיק מתן צו מניעה. טענות המשיב 1 כבר הועלו לפני מספר שנים במסגרת הליכי ההוצאה לפועל ולאחר מכן הן נדונו בפני בית משפט השלום בטבריה ובבית המשפט המחוזי בנצרת, זאת כאשר המשיב 1 היה מיוצג על ידי עורך דין. ההליך האחרון, בבית המשפט המחוזי בנצרת, הסתיים ביום 18.3.16 וכעת, מנסה המשיב 1, פעם נוספת, באמצעות עורך דין אחר ובפני מותב אחר, להעלות את אותן טענות. מעבר לכך, טען המבקש, לו היתה הסכמה בין המבקש למשיב 2 כי מדובר בקיזוז או בויתור הדדי ביחסים שביניהם בכל הנוגע למחלוקת שהיתה ביניהם באותו זמן, לא היו ממשיכים בהליכים המשפטיים ביניהם ומסמיכים, בהמשך, את בית המשפט המחוזי להכריע בסכסוך שביניהם על דרך הפשרה. מה גם, שהמשיב 2, לו היה סבור שההסכמה חלה, היה מנסה לפעול להפסקת ההליכים כנגדו. לאמור יש להוסיף, את העובדה שאין המדובר בהליכי הוצאה לפועל אשר מובילים למצב שהוא בלתי הפיך, שכן עסקינן בכספים בלבד ולא, למשל, בפינוי בית מגורים. מנגד, עיכוב הליכי ההוצאה לפועל הוא משמעותי מבחינת היכולת לגבות את הכספים מן השיב 1.

המבקש הוסיף וטען לשיהוי הרב מצד המשיב 1 אשר הגיש את הבקשה בידיים שאינן נקיות.

המשיב 1 טען, מנגד, כי יש להותיר את החלטת בית המשפט על מתן צו מניעה זמני, על כנה. המשיב 1 הדגיש כי הוא והמשיב 2 חייבים, ביחד ולחוד, בתיק ההוצאה לפועל ולטענתו, בשל כך, עשה המשיב 2 יד אחת עם אחיו המבקש, כדי להוביל למצב שבו המשיב 1 יישא במלוא תשלום החוב. המשיב 1 ביקש להעמיד דברים על דיוקם והבהיר כי תיק ההוצאה לפועל עמד על סך של 225,000 ₪ וכי המשיב 1 שילם כבר כ- 160,000 ₪ לבדו ועל כך הוגשו מסמכים בפני בית המשפט קמא. המשיב 1 טען כי המשיב 2 והמבקש חתמו ביניהם על הסכם במסגרתו ויתרו על תביעות מכל סוג שהוא, ללא כל החרגה. הסכם זה הוסתר מפני המשיב 1 וגם מפני בית המשפט. לטענת המשיב 1, הסכם זה משחרר גם אותו מחובו למבקש, בהתאם לסעיף 55(ב) לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג – 1973.

לטענת המשיב 1, הבין את שנעשה, רק לאחר שהבחין כי פעולות הגביה בתיק ההוצאה לפועל ננקטות נגדו בלבד. כאשר נקט המבקש בפעולות נגד המשיב 2, לטענת המשיב 1 רק למראית עין, הגיש המשיב 2 תצהיר בו סיפר אודות אותו הסכם וכך גילה המשיב 1 את דבר קיומו של ההסכם האמור. המשיב 1 היפנה לדברי כב' השופטת אריאלי במסגרת ערעור אשר הוגש על החלטת רשם ההוצאה לפועל, כאשר קבעה כי הוכח שהמבקש הפטיר את החייב השני, כלומר המשיב 2, מחיוביו בתיק ההוצאה לפועל הראשון, באופן המפטיר גם את המשיב 1 ועל כן יש לקבל את טענת "פרעתי" שהעלה המשיב 1.

לאור הקביעה הזו וקביעות נוספות אשר ניתנו בהליכים אחרים, לא נותר למשיב 1 אלא לפנות בתביעה מתאימה לבית משפט השלום וכך עשה.

המשיב 1 טען כי מאזן הנוחות אינו משרת את המבקש, אשר לא ייגרם לו כל נזק מעיכוב הליכי הגבייה, לעומת הפגיעה שתיגרם למשיב 1.

המשיב 1 עתר לדחיית הבקשה.