רע"א 63682-05-16 סטרפלאסט תעשיות 1967 בעמ ואח' נ' מאירפלד השקעות ונהול בע"מ

הרקע לבקשה והחלטתו של בימ"ש קמא:

בפני בקשה למתן רשות לערער על החלטתו של בימ"ש השלום בחיפה, כב' השופט אחסאן כנעאן (להלן: "בית משפט קמא") שניתנה בת.א. 18512-11-15 ביום 1.5.16, ובמסגרתה נדחתה בקשת המבקשים לסילוק התביעה שהגישה המשיבה נגד המבקשים על הסף והתקבלה בקשת המשיבה לאחד את הדיון בתביעתה יחד עם הדיון בתביעה שהגישה נגדה המבקשת 1 במסגרת ת.א. 28228-07-14.

עניינה של התביעה שהוגשה על ידי המבקשת בניהול משא ומתן לכריתת הסכם מכר בין המבקשת 1 באמצעות המבקש 2 לבין המשיבה. הנכס נשוא ההסכם ממוקם ברחוב חורב בחיפה. ביום 4.7.2011 נחתם בין המבקש 2 והמשיבה זיכרון דברים למכירת הנכס בסכום של 3,160,000 ₪. במעמד חתימת הזכ"ד הראשון שילמה המשיבה למבקש על חשבון העסקה מקדמה בסך של 100,000 ₪. המשיבה טוענת בתובענה שהוגשה על ידה כי עוד בשלב זה ועובר לחתימת הזכ"ד הראשון הסתיר המבקש דברים והטעה אותה ואת בעליה ובכך מנע זרימת מידע מהותי באשר לעסקה. כאשר הועברה טיוטת הסכם מכר בין ב"כ הצדדים נתגלעה מחלוקת בין הצדדים בנוגע לסכום שיש לשלם עבור רכישת הנכס, כאשר המשיבה טענה שהסכום שסוכם כולל בחובו מע"מ והמבקשת טענה שהסכום אינו כולל מע"מ. מחלוקת זו מנעה את השתכללות ההסכם הסופי בין הצדדים. בין הצדדים לא נחתם הסכם סופי, אך התקיימו פגישות ונחתם זיכרון דברים נוסף ואף נרשמה הערת אזהרה לטובת המשיבה. במסגרת תביעתה של המשיבה בבימ"ש קמא טוענת היא לסחבת וחוסר תום לב בניהול המו"מ לכריתת ההסכם והיא עותרת למתן פיצויי הסתמכות ופיצויי קיום בגין נזקים שלטענתה נגרמו לה. המבקשים מתכחשים לנזקים שנגרמו למשיבה וטוענים כי המו"מ נכשל בשל התנהלות המשיבה בחוסר תום לב במו"מ. בד בבד עם הגשת כתב ההגנה הגישו המבקשים בקשה לסילוק התביעה של המשיבה על הסף מכוח השתק פלוגתא ומניעות, השתק שיפוטי וחוסר תום לב בהגשת התביעה.

יצוין כי מונחת לפני בימ"ש קמא תביעה נוספת שהוגשה על ידי המבקשת נגד המשיבה, כאשר במסגרתה עותרת המבקשת לפיצויים בגין הפסד דמי שכירות בתקופת הסכסוך (ינואר 2012 עד ינואר 2014), עלות הארנונה לתקופה שבה עמד הנכס נטוש ונזקים שנגרמו לנכס בתקופה בה היה נטוש. עוד יצוין כי עובר להגשת התביעות הנ"ל, התדיינו הצדדים ביניהם בביהמ"ש המחוזי במסגרת ת.א. 61590-01-12 (להלן: "התביעה הראשונה"), שם הגישה המבקשת ביום 31.1.12 תביעה למתן פסק דין הצהרתי לפיו יוצהר שבין הצדדים לא נכרת כל הסכם מחייב ועתרה למחיקת הערת האזהרה שנרשמה על שם המשיבה, לטענתה ללא הסכמתה ותוך זיוף ייפויי כוח מטעמה. ההליכים בתובענה זו התמשכו בשל סחבת לה גרמה המשיבה. נגד המשיבה ניתן פסק דין בהעדר הגנה אשר בוטל לאחר שביהמ"ש נעתר לבקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר הגנה. ביום 10.12.13 ניתן פסק דין נוסף בהעדר התייצבות לשתי ישיבות שאליהן זומנה המשיבה כדין. בהתאם לפסק הדין (כב' השופט סארי ג'יוסי) ניתנו למבקשת הסעדים שנתבקשו על ידה בהתאם לתביעה – ניתן פסק דין הצהרתי הקובע כי לא נכרת כל הסכם בין הצדדים וכל זכרונות הדברים שנערכו אינם מחייבים, כך גם טיוטות ההסכמים, בנוגע לנכס המקרקעין ברחוב חורב בחיפה והושתו על המשיבה הוצאות בסך של 40,000 ₪. כמו כן, הערת האזהרה נמחקה. בקשת המשיבה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין וכן בקשה לביטול פסק הדין נדחו תוך חיוב המשיבה בהוצאות (החלטה מיום 12.1.15 בת.א. 61590-01-12) ואף ערעור לביהמ"ש העליון נדחה (פסק דין מיום 21.4.15 ברע"א 1273/15).

המשיבה ביקשה לאחד את הדיון בשני התיקים המצויים בפני בימ"ש קמא בנימוק שמדובר בזהות מוחלטת של בעלי הדין, בירור התובענות כרוך בשאלות עובדתיות ומשפטיות דומות וחיסכון בזמן שיפוטי וייעול הדיון. המבקשים התנגדו לבקשת האיחוד וטענו כי האיחוד יגרום לסרבול ההליך המשפטי וכי מדובר בתביעות שונות וקיימים פערי זמנים בהגשת התביעות והשלב הדיוני שונה. בימ"ש קמא ציין בהחלטתו כי שתי התביעות נמצאות בחיתוליהן ובשלבים מקדמיים. כן קבע כי שתי התובענות מעלות שאלות עובדתיות ומשפטיות זהות, המסכת העובדתית שיש לברר בשתי התובענות חופפות ולא יגרם נזק אם התביעות יאוחדו. כן צוין כי הכרעת ביהמ"ש המחוזי אינה מכריעה במחלוקות במי מהתובענות ולכן גם משיקול זה ניתן לאחד את שתי התובענות.

באשר לבקשת המבקשים לסילוק תביעת המשיבה על הסף קבע בימ"ש קמא כי המבקשים מטעים את ביהמ"ש כאשר הם טוענים כי ביהמ"ש המחוזי קבע שההסכם אינו מחייב נוכח התנהלות חסרת תום לב של המשיבה. נקבע כי ביהמ"ש המחוזי לא פסק ולא נזקק לדון בשאלת תום ליבה של המשיבה. בימ"ש קמא קבע כי עיון בפסק דינו של ביהמ"ש המחוזי מלמד כי פסק הדין תחם את הסכסוך ופסק בפלוגתא אחת וקבע שמערך היחסים בין הצדדים בזמן ההתקשרות אינו עונה על הגדרת הסכם מחייב. בימ"ש קמא ציין כי ביהמ"ש המחוזי לא קבע מאומה באשר להתנהלות מי מהצדדים ביחס לניהול המו"מ, למרות שהתייחס לרבב שדבק בהתנהלות המשיבה והסחבת בה נקטה בעת ניהול ההליכים המשפטיים וכן מתח ביקורת על ב"כ המשיבה. בימ"ש קמא ציין כי ביהמ"ש המחוזי לא ציין מילה וחצי מילה על התנהלותה של המשיבה בשלב הטרום חוזי.

עוד מצא בימ"ש קמא כי אין עסקינן כלל בפלוגתא עובדתית או משפטית זהה, אלא עסקינן במחלוקת משפטית עובדתית אחת שהצמיחה עילות משפטיות שונות ואלה לא באו על פתרונן במסגרת ההליך הראשון וזאת משלא נתבקש סעד בעניינם. נקבע כי הקביעה בדבר העדר קיומו של הסכם מחייב לא התבססה על התנהלות בשלב הטרום חוזי. כן נקבע כי ההכרעה בדבר תוקפו של ההסכם אין בה כדי לשלול מהצדדים את האפשרות לטעון לחוסר תום ליבו של מי מהם בשלב ניהול המו"מ. נקבע כי טענה זו הינה עצמאית ואינה נשמטת משום שנקבע כי הסכם כזה אינו בר קיימא. לכן נקבע כי לא ניתן לקבוע שהיה למשיבה את יומה בסיבוב הקודם והיא מושתקת כעת מלהעלות כל טיעון בנדון. עוד ציין בימ"ש קמא כי בתביעה שהוגשה לביהמ"ש המחוזי טענה המבקשת כי לא נכרת הסכם מאחר ולא כל תנאי ההסכם סוכמו (העדר מסוימות) ולכן לא הייתה קביעה פוזיטיבית באשר להתנהלות מחוסרת תום לב בשלב הטרום חוזי. לאור האמור, דחה בימ"ש קמא את הבקשה לסילוק בהעדר התקיימותו של השתק שיפוטי או משפטי והורה על איחוד שתי התובענות.

טענות הצדדים:

המבקשים טוענים כי יש לבטל את החלטתו של בימ"ש קמא ולקבוע כי דין תביעת המשיבה לסילוק על הסף, ולכן אין לאחדה עם תביעתה של המבקשת 1. נטען כי החלטתו של בימ"ש קמא עומדת בניגוד לעיקרון סופיות הדיון, שכן בין המבקשת 1 ובין המשיבה התנהל בביהמ"ש המחוזי בחיפה תיק הנוגע למשא ומתן שנוהל ביניהן לרכישת נכס נדל"ן בחיפה ושאלת השתכללותו של הסכם מכר מחייב. נטען כי לאחר כשנתיים של התדיינות שיפוטית נתן ביהמ"ש המחוזי פסק דין בהעדר התייצבות על יסוד טענות המבקשת 1 וקבע כי בין הצדדים לא השתכלל הסכם מכר מחייב (ולכן יש למחוק את הערת האזהרה שרשמה המשיבה על זכויות המבקשת 1 בנכס). נטען כי חצי שנה לאחר מתן פסק הדין הגישה המשיבה בקשה לביטול פסק הדין, אשר נדחתה על ידי ביהמ"ש המחוזי, זאת לאחר דיון ארוך ומעמיק. בהמשך המשיבה אף הגישה ערעור לביהמ"ש העליון על ההחלטה שלא לבטל את פסק הדין והערעור נדחה אף הוא.