עו"ד עמוס גבעון נ' עו"ד אמג'ד ג'אבר ואח'

לפניי בקשה למתן רשות לערער על החלטת כב' הרשמת הבכירה אלישבע חן, מיום 3.10.17, שניתנה בתא"ק 9866-10-17. בהחלטה זו דחתה כב' הרשמת את בקשת המבקש להטיל עיקולים זמניים על כספי המשיבים, מהטעם שלא הוכח במידה הנדרשת רכיב ההכבדה.

הבקשה הנוכחית מתייחסת רק להחלטה ככל שהיא ניתנה ביחס למשיב 1.

עיינתי בבקשה ובחומר שלפניי ומצאתי כי דין הבקשה להידחות, מבלי לקבל את תשובת המשיב.

כידוע, הלכה פסוקה היא כי לערכאה הדיונית מוקנה שיקול דעת רחב בכל הנוגע למתן סעדים זמניים, ובכללם צווי עיקול זמניים, וערכאת הערעור נוטה שלא להתערב בשיקול דעת זה.

אמנם כן, המבקש הצביע על קשיים מסוימים שהוא עלול להיתקל בהם בגביית הסכום שייפסק לזכותו בתביעה שהגיש נגד המשיב, אם תביעתו תתקבל. הטענה העיקרית המועלית על ידו היא, שהמשיב לא שילם למבקש את שנפסק לזכותו של המבקש בתביעה קודמת שהתבררה בין הצדדים (ת.א. 25397-11-13 גבעון נ'. עו"ד ג'אבר, דבאש ואח'). עם זאת יש לציין, כי מהבקשה המונחת לפניי עולה, שפסק הדין בתביעה הקודמת ניתן ביום 25.7.17; תיק ההוצאה לפועל נפתח ביום 27.9.17, היינו כשבוע לפני הגשת הבקשה למתן עיקולים זמניים ומתן ההחלטה מושא הבקשה שלפניי (3.10.17); וכי האזהרה מטעם לשכת ההוצאה לפועל נמסרה למשיב ביום 17.10.17, היינו רק לאחר שניתנה ההחלטה מושא הבקשה שלפניי.

ואולם בצד הקשיים עליהם מצביע המבקש, מהבקשה עולה כי המשיב עובד לפרנסתו. לא נטען כי יש למשיב כוונה להפסיק את עבודתו. בנסיבות אלה יש יסוד להניח שאם וכאשר יינתן נגד המשיב פסק דין בתביעה הנוכחית, יעלה בידי המבקש להיפרע ממנו.

סוף דבר. לא מצאתי כי על פי אמות המידה שנקבעו בפסיקה, נסיבות המקרה הנדון מצדיקות מתן רשות ערעור על החלטת כב' הרשמת. לפיכך החלטתי לדחות את הבקשה. הואיל ולא התבקשה תשובת המשיב, לא אחייב את המבקש בהוצאות משפט. ככל שהופקד על ידו עירבון, יש להשיבו לו.

ניתנה היום, כ"ג טבת תשע"ח, 10 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.