רע"א 6122/14 בנק הפועלים בע"מ נ' ישעיהו נשר

           מונחת לפניי בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (תנ"ג 1905-02-14, כב' השופט ח' כבוב. להלן: ההחלטה), שלפיה על המבקש (להלן: הבנק) לגלות ולמסור למשיב שורת מסמכים מכוח סעיף 198א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: סעיף 198א ו-חוק החברות).

תמצית העובדות וההליכים

1. המשיב, בעל מניות בבנק, הגיש לבית המשפט המחוזי בקשה לגילוי ועיון במסמכים מסוימים מכוח סעיף 198א (להלן: המסמכים המבוקשים). זאת על מנת לבחון אפשרות הגשתה של בקשה לאישור תביעה נגזרת כנגד מספר נושאי משרה, שכיהנו כחברי "ועדת האשראי" של הבנק (להלן: בקשת הגילוי). ברקע – הלוואה שנתן הבנק לחברת טומהוק השקעות בע"מ (להלן: טומהוק) בסך של כ-150 מיליון ש"ח. לטענת המשיב, חברי ועדת האשראי היו נגועים בניגוד עניינים לנוכח מערכת ענפה של קשרים אישיים ועסקיים בינם לבין בעל השליטה בטומהוק, נוחי דנקנר. על פי הנטען, בשל ניגוד העניינים ביטל הבנק את השעבוד שנרשם לטובתו כבטוחה היחידה לפירעון ההלוואה (בטרם נפרעה), וכן לא פעל לגביית חובו.

           הבנק התנגד לבקשת הגילוי, משני טעמים עיקריים: (א) חובת הסודיות והחיסיון הבנקאי (ב) העדר תשתית ראייתית ראשונית בבקשת הגילוי. במסגרת דיון שנערך בפני בית המשפט המחוזי, ולאחר חקירת המצהירים מטעם הצדדים, הורה בית המשפט קמא לבנק להעביר את המסמכים המבוקשים – שהבנק טען לחסיונם – ללשכתו ולעיונו בלבד במעטפה סגורה, בהתאם לתקנה 119 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנה 119 ו-תקנות סדר הדין האזרחי).

2. בהחלטה נקבע כי המסמכים המבוקשים שהועברו לעיון בית המשפט קמא מקימים תשתית ראייתית ראשונית המצדיקה את העברתם למשיב. עוד נקבע כי מסמכים אלה רלוונטיים, חיוניים והכרחיים לבחינת הסוגיות העומדות במרכז בקשת הגילוי, בהעדר דרכים חלופיות לעשות זאת. כמו כן, בית המשפט קמא מצא כי חיוניותם המשמעותית של המסמכים המבוקשים וחשיבותו של הליך התביעה הנגזרת מובילות לגילויים והעברתם למשיב, חרף הפגיעה בפרטיות צד שלישי להליך (טומהוק) ולנוכח הסכמת המשיב שלא לחשוף פרטים שאינם פומביים. בהתאם הורה בית המשפט קמא לבנק להעביר לעיון המשיב עותק של המסמכים המבוקשים, והוסיף כי אלה יהיו חסויים כלפי צדדים שלישיים. הבנק הגיש בקשה לעיכוב ביצועה עד למתן הכרעה בבקשה למתן רשות ערעור דנא – ובית המשפט קמא נעתר לה.

טענות הצדדים

3. אלה טענותיו העיקריות של הבנק: ראשית, לא היה מקום להורות על גילוי מסמכים לפי סעיף 198א, במצב שבו התשתית הראייתית העולה מבקשת הגילוי עצמה היא דלה ואינה עומדת בדרישות הסעיף. עוד נטען כי אין בהחלטה קביעה פוזיטיבית לפיה בקשת הגילוי מניחה "תשתית ראייתית ראשונית" ומשתמע ממנה ההפך; שנית, שגה בית המשפט קמא עת החליף את התשתית הראייתית הנדרשת בבקשת הגילוי על ידי עיון במסמכים המבוקשים. בהמשך לקו זה, נטען כי תקנה 119 נועדה לבחון את טענת החיסיון בלבד ולא את דיות הראיות. שלישית, בית המשפט קמא העלה מיוזמתו טענות שלא נזכרו בבקשת הגילוי; רביעית, ולחלופין, טען הבנק כי לנוכח התשתית הראייתית הדלה שהוצגה בבקשת הגילוי והפגיעה בצדדים שלישיים – לא היה זה נכון להסיר את החיסיון הבנקאי מעל המסמכים המבוקשים. הבנק הוסיף כי נדרשת הקפדה פרשנית בעניין סעיף 198א ביחס לבנקים, לנוכח החיסיון שמגביל את יכולתם להתגונן.

           המשיב גורס כי הציג תשתית ראייתית נרחבת המבססת את טענותיו בבקשת הגילוי. לעניין החיסיון, נטען כי קבלת עמדת הבנק לעניין החיסיון תביא לתוצאה אבסורדית שלפיה יש חסינות מלאה לנושאי משרה בתאגידים בנקאיים מפני ביקורת.

דיון והכרעה