רע"א 59589-05-16 כפר שיתופי נ' מטרי ואח'

בפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בצפת (כב' השופט דניאל קירס) מיום 20.3.2016, אשר הוכתרה בכותרת "פסק דין חלקי".

1.המבקש הגיש נגד המשיבים תביעת פינוי בנוגע לדירה שהשכיר להם במושב דישון (ת"א 13857-09-14). משיבים הגישו מנגד תביעה כספית נגד המבקש בגין החזר השקעותיהם באותה דירה (ת"א 2947-03-15). הדיון בשתי התביעות אוחד. ביום 20.3.2016 ניתן פסק דין חלקי על ידי בית המשפט קמא, בגדרו קיבל בית המשפט קמא את תביעת הקיבוץ נגד המשיבים. באשר לתביעת המשיבים נגד המבקש נקבע, כי היה על המשיבים להגיש חוות דעת שמאית ואילו חוות הדעת שהוגשה על ידם היא של מהנדס. באשר לחוות הדעת שהכין המבקש נקבע, כי מדובר במסמך שנערך במסגרת משא ומתן בין הצדדים וממילא מדובר ב"חוות דעת" שאינה ערוכה כדין, ועל כן לא ניתן להגישה כראיה. כדי להימנע ממצב שבו תביעת המשיבים תידחה למרות שהוכיחו זכאות להחזר השקעותיהם בדירה, התיר בית המשפט קמא למשיבים להגיש חוות דעת שמאית באשר לגובה השקעותיהם בדירה. כן התיר בית המשפט קמא למבקש להגיש חוות דעת נגדית.

2.ביום 14.5.2016 הגיש המבקש לבית משפט זה ערעור על פסק הדין החלקי. במסגרת ערעור זה ערער המבקש על קביעת בית המשפט קמא בפסק הדין החלקי שניתן בתביעת הפינוי שלא לחייב את המשיבים בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד על אף קבלת תביעתו וכן ערער על החלטת בית המשפט קמא בתביעת המשיבים שאפשרה להם להגיש חוות דעת שמאית להוכחת גובה השקעותיהם. בד בבד עם הגשת הערעור הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין החלקי בכל הנוגע לתביעת המשיבים. בקשה זו נדחתה על ידי משני טעמים: הראשון, מדובר למעשה בבקשה לעיכוב הליכים ובקשה מעין זו יש להגיש לבית משפט קמא; השני, ספק רב אם למבקש זכות לערער על ההחלטה המתירה לצדדים להגיש חוות דעת בתביעת המשיבים נגד המבקש, שכן מדובר לכאורה בהחלטה אחרת. להשלמת התמונה אציין, כי בהחלטה שניתנה על ידי בתיק הערעור ביום 6.6.2016 קבעתי, כי החלטת בית המשפט קמא בתביעת המשיבים, המתירה לצדדים להגיש חוות דעת, היא בגדר החלטה אחרת שהערעור עליה ברשות. מאחר שהמבקש לא הגיש בקשת רשות ערעור ולא קיבל רשות להגשת הערעור, הוריתי על מחיקת הערעור ככל שהוא נוגע להחלטת בית המשפט קמא בתביעת המשיבים נגד המבקש.

3.נוכח החלטתי בבקשה לעיכוב ביצוע, שבה קבעתי כי ספק אם למבקש זכות להגיש ערעור על ההחלטה בתביעת המשיבים ועוד לפני שניתנה ההחלטה מיום 6.6.2016, שבה מחקתי את הערעור על אותה החלטה, הגיש המבקש, לדבריו מטעמי זהירות, בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור. לטענתו, החלטת בית המשפט קמא הוכתרה בכותרת "פסק דין חלקי", והקביעה כי ההחלטה הנוגעת לתביעת המשיבים היא החלטתה אחרת ולא פסק דין אינה נקייה מספק. נסיבות אלה שבהן הוגש ערעור בזכות במקום בקשת רשות ערעור בשל טעות של עו"ד שנבעה מכותרת ההחלטה שהוכתרה כאמור כ"פסק דין חלקי", מהוות טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור.

4.המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם, מדובר במועד שקבוע בחיקוק ועל כן, על המבקש להצביע על טעם מיוחד המצדיק הארכת המועד. לטענתם, ספק רב אם הנסיבות הנטענות על ידי המבקש מהוות טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד. בעניין זה טענו המשיבים, כי על בית המשפט ליתן את דעתו למשך זמן האיחור, האם הבקשה הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין, מידת ההסתמכות של הצד שכנגד על האיחור וסיכויי המבקש לזכות בערעור. הם טענו, כי לאחר שניתנה החלטת בית המשפט קמא, הוגשה חוות דעת על ידם עוד בטרם הגיש המבקש את הערעור בזכות ואת הבקשה לעיכוב ביצוע. לטענתם, לא הייתה כל הצדקה לכך שהמבקש ימתין עם הגשת הערעור עד ליום האחרון להגשת הערעור ולא יפנה בפרק הזמן שחלף מאז מתן פסק הדין בבקשה לעיכוב ביצוע ולא יגלה את דעתו שבכוונתו להגיש ערעור על פסק הדין. לעניין סיכויי הערעור טענו המשיבים, כי לבקשת רשות הערעור שבכוונת המבקש להגיש אין כל סיכוי ממשי. ספק רב אם ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט קמא וזאת נוכח צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: צו בתי המשפט"). נוכח האמור עתרו המשיבים לדחיית הבקשה.

5.דין הבקשה להתקבל.

שילוב הנסיבות שהביאו להגשת בקשת רשות הערעור באיחור מהווה, לטעמי, טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד. ראשית, הכתרת ההחלטה בכותרת "פסק דין חלקי" אכן עלולה להביא למצב שבו בעלי הדין וגם באי כוחם יסברו כי מדובר בפסק דין בשתי התובענות שהערעור עליו בזכות. ההבחנה בין פסק דין חלקי לבין החלטה אחרת לפעמים דקה היא, קל וחומר כאשר ההחלטה נושאת הכותרת "פסק דין חלקי". ב"כ המבקש הצהיר, כי נוכח כותרת ההחלטה ונוכח מהות הסכסוך הוא סבר כי מדובר בפסק דין גם בתביעת המשיבים נגד המבקש. טענה זו לא נסתרה ואין מקום לפקפק בה, בעיקר כאשר היא באה מפיו של עורך דין שמייצג צד. שנית, הערעור הוגש בתוך המועד הקבוע להגשת ערעור בזכות, ובכך גילה המבקש את דעתו בזמן שבכוונתו להגיש ערעור. אמנם הערעור הוגש באיחור בכל הנוגע להחלטה האחרת, אך על החלק השני של ההחלטה הערעור הוגש במועד. שלישית, מאחר שקיים ערוער תלוי ועומד על אותו פסק דין חלקי, לא ניתן לקבל את טענת המשיבים כי נפגעה צפייתם לסופיות ההליך.