רע"א 59338-12-15 עיריית חיפה נ' אסטרל החזרי מס בע"מ ואח'

הרקע לבקשת רשות הערעור וטענות הצדדים:

בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת באום רויטל) מיום 24.11.15, במסגרתה נדחתה בקשת המבקשת לעיון במסמכים ספציפיים.

הבקשה הוגשה במסגרת התיק שמתנהל בבימ"ש קמא שעניינו תביעה כספית שהגישה המבקשת נגד המשיבות בגין חוב ארנונה הרשום על שם המשיבה 1, במסגרתה מבוקש לשייך חובות ארנונה של המשיבה 1, שהיא חברה בע"מ, לבעלת השליטה בחברה זו (המשיבה 2) וכן הרמת מסך ההתאגדות, הטלת אחריות אישית על מנהל וכיוצ"ב. במסגרת הבקשה התבקש עיון במסמכים הבאים: פרטי הבנק ממנו ניטלה הלוואת בעלים על ידי המשיבה 2 לצרכי המשיבה 1 וכן דפי חשבון המצביעים על קבלת הלוואה ומשיכת כספי ההלוואה לזכות המשיבה 1; דפי חשבון רלוונטיים מחשבון הבנק של המשיבה 1 המעידים על קבלת כספי אותה הלוואת בעלים שניטלו על ידי המשיבה 2 כמפורט לעיל; דו"חות 106 שמיים לכל עובדי המשיבה 1 ובפרט של המשיבה 2.

המבקשת טוענת כי בבסיס החלטת בימ"ש קמא, לפיה יש לדחות את הבקשה לעיון מהטעמים שההליכים המקדמיים הסתיימו ושהמסמכים המבוקשים אינם רלוונטיים לשאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים, אין נימוק מבוסס אלא קביעת שורה תחתונה לא מנומקת. נטען כי בימ"ש קמא טעה בקביעותיו הנ"ל.

המבקשת מציינת כי בתאריך 12.5.15 הועברה על ידה בקשה לעיון ספציפי במסמכים הכוללים בין היתר מאזנים, דו"חות רווח והפסד ודפי חשבון בנק ביחס להלוואת בעלים (הלוואה של המשיבה 2 למשיבה 1). נטען כי בתאריך 16.6.15 הועברה על ידי המשיבות תשובה אליה צורפו מסמכים באופן חלקי ביחס למבוקש. כן צורף תצהיר תשובות לשאלון. נטען כי בסעיף 2 לתצהיר התשובות לשאלון נרשם כי למשיבה 1 חוב כלפי המשיבה 2 בסך 248,223 ₪ וכי חוב זה נובע ממתן הלוואה בשנת 2009. כן נטען כי עיון במאזן החברה משנת 2009 מעלה כי נרשם "בעלי מניות" – 248,223 ₪". המבקשת טוענת כי בעקבות פנייתה בתאריך 25.6.15 ניתנה תשובת ב"כ המשיבות ושם, בסעיף 2, נכתב כי אין ברשות המשיבה דפי חשבון מהתקופה הרלוונטית וכי הלוואת הבעלים מופיעה במאזנים המבוקרים שהועברו במסגרת הליך גילוי המסמכים.

המבקשת טוענת כי מדובר בטענה להלוואת בעלים וכי זו ניטלה על ידי המשיבה 2 והועברה למשיבה 1. נטען כי משניתנה הלוואת בעלים היא הופכת חלק מרכוש החברה ולכאורה, בשים לב למועד נטילתה (2009 – שנת הפסקת פעילות החברה), כספי אותה הלוואה אמורים היו לשמש להסדרת חובות החברה, אלא שלמבקשת לא שולמו חובות ארנונה. המבקשת טוענת גם כי בד בבד עם האמור נטען במסגרת תצהיר גילוי המסמכים כי "בעת הפסקת פעילות החברה בשנת 2009 לא היו לחברה חובות". נטען כי מכאן עולה חשש שאותה "הזרמת כספים" נעשתה ברישום בלבד באשר דבר היות החברה ללא חובות, כטענת המשיבה, אינה מתיישבת עם אי תשלום ארנונה. כן נטען כי טענת המשיבה 1 כי בשנת 2009 היא נסגרה מחמת שהחברה כשלה ובדצמבר 2009 הופסקה פעילותה והיא נסגרה אינה מתיישבת עם דו"חות המאזן שהועברו לעיון המבקשת עת מהם עולה כי בשנת 2009 הכנסות המשיבה 1 היו 1,584,961 ₪ ושנה זו הסתיימה ברווח תפעולי בסך 377,722 ₪, זאת שעה שתשלומי הנהלה וכלליות הועמדו על סך 809,801 ₪. נטען כי גם מטעם זה מתעקשות המשיבות שלא להמציא המסמכים המבוקשים מעלה חשש שמדובר בפעולה פיקטיבית.

לטענת המבקשת, המשיבה 2 ממאנת לשתף פעולה ולגלות היכן התנהל חשבון הבנק של המשיבה 1 ומסרבת לפנות לבנק על מנת להמציא תדפיסי בנק המעידים על משיכת כספי ההלוואה מצידה ועל קליטת כספי ההלוואה על ידי המשיבה 1. נטען כי ככל שיתברר כי הטענה להעברה כספית מצד בעל השליטה (המשיבה 2) בסך 377,722 ₪ אינה אלא רישום פיקטיבי אזי הוכח ניצול לרעה של מסך ההתאגדות ולא ברור מדוע סבר בימ"ש קמא כי אין רלוונטיות למסמכים שהתבקשו. נטען עוד כי ככל שיתברר כי בשנת 2009 אכן הוזרם מצד המשיבה 2 למשיבה 1 סך של 377,722 ₪ כהלוואת בעלים, יהיה זה אך נכון לברר זהות הגורמים אליהם הוזרם ההון (בשים לב לטענה כי למשיבה 1 לא היו חובות). כן נטען כי יהיה נכון לברר מהם תנאי אותה הלוואת בעלים וכי מסקנות אלו רלוונטיות לשאלת הברחת הנכסים שגם היא בבסיס התובענה. המבקשת טוענת כי המסמכים המבוקשים נועדו על מנת לסייע בחשיפת האמת, כי הם רלוונטיים, שלא לומר בלב המחלוקת, וכי המשיבות מסרבות למסרם למבקשת על אף שמסמכים אלו בשליטת המשיבות או לחילופין הן היחידות שיכולות לפנות אל הבנק על מנת לבקש מסמכים אלו. נטען כי טענת המשיבה 2 שדפי חשבון בנק משנת 2009 אינם מצויים בידה אינה נכונה וכי לא חלפו 7 שנים משנת 2009.

עוד טוענת המבקשת כי אין מדובר בהליכים מקדמיים אלא במסמך שצורכו התברר אגב הליך שאלון וגילוי מסמכים. כן נטען כי המצאת מסמכים ספציפיים אפשרית בכל שלב בהליך משפטי (תקנה 113 ותקנה 170 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות")). על כן נטען כי קביעת בימ"ש קמא כי סיים לעסוק בהליכים מקדמיים אינה מאיינת זכויות שקיימות לבעל דין על פי דין. נטען גם כי חשיפת האמת אינה נסוגה מפני החלטה פרוצדוראלית כזו או אחרת ובעת שעולה צורך, אפילו צורך מאוחר, עדיין יש להעדיף את חקר האמת מאשר להיתפס לפרוצדורה, אפילו זו נקבעה על ידי ביהמ"ש בניהול התיק. המבקשת טוענת כי אין כל מניעה מצד להליך לבקש גילוי ועיון במסמך פלוני ובלבד שלמסמך המבוקש רלוונטיות להליך. באשר לדו"חות 106 הכוללים זיהוי שמי נטען כי השאלה מהו השכר שנמשך מהחברה והועבר למשיבה 2 או למי מבני משפחתה ומה היקפו רלוונטית ביותר ביחס לשאלת הברחת הנכסים ושאלת ניצול לרעה של מסך ההתאגדות ואין מניעה לבקש עיון במסמך ספציפי המצוי בידי צד להליך בכל שלב משלבי הדיון.

המשיבות טוענות כי עוד ביום 25.2.15 קבע בימ"ש קמא כי על הצדדים להשלים את ההליכים המקדמיים וזאת עד ליום 26.4.15. בנוסף קבע בימ"ש קמא כי על כל בקשה בעניין ההליכים המקדמיים להיות מוגשת מיד לאחר היווצרות העילה. נטען כי המשיבות העבירו למבקשת גילוי מסמכים מטעמן ביום 19.4.15 וביקשו לקבל תצהיר גילוי מסמכים מטעם המבקשת. ביום 14.6.15 העבירה המבקשת למשיבות גילוי מסמכים מטעמה. ביום 13.8.15 הגישה המבקשת בקשה למתן ארכה להגשת תצהירים וציינה כי טרם הושלמו ההליכים המקדמיים בין הצדדים וכי במידה ולא יועברו המסמכים, כפי שנתבקשו, לא יהיה מנוס מפניה לביהמ"ש בבקשה למתן צו. נטען כי ביום 14.8.15 החליט בימ"ש קמא כי על הצדדים היה להשלים את ההליכים המקדמיים עד ליום 26.4.15 וכי מבחינת בימ"ש קמא תם העיסוק בהליכים המקדמיים. בנוסף נעתר בימ"ש קמא לבקשת המבקשת והאריך את המועד להגשת תצהירים כפי שהתבקש.