רע"א 5861/15 ואח' עיריית תל אביב-יפו נ' עו"ד ענת לוי

1. האם בתביעת פינוי שהוגשה על-ידי חלק מן הבעלים במשותף של מקרקעין נגד המחזיקים באותם מקרקעין ניתן וראוי לצרף כבעלי דין גם את הבעלים הנוספים של אותם מקרקעין, וכן את מי שהיו בעבר בעלי זכויות בהם? האם יש חשיבות לכך שהנתבעים טוענים כי פינוים מותנה בזכות לדיור חלוף המבוססת על התחייבויות שנטלו על עצמם בעלי זכויות (בהווה או בעבר) שאינם צד להליך? כמו כן, ובאופן יותר כללי, באלו נסיבות ניתן לצרף להליך אדם כתובע, חרף בחירתו שלא ליזום הליך משפטי בעצמו, והאם אלה התקיימו במקרה דנן? אלה השאלות העומדות במרכזן של בקשות רשות הערעור שבפני.

עובדות רלוונטיות והליכים קודמים

2. בפני שלוש בקשות רשות ערעור, אשר נסבות כולן על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 12.7.2015 (רע"א 20770-04-15, השופטת ע' צ'רניאק). בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור שהוגש על החלטתו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו מיום 26.3.2015 (ת"א 10950-04-14, השופט ג' הימן), והורה על צירופם של בעלי דין כתובעים נוספים בתביעה, מכוחה של תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי או התקנות).

3. בבית משפט השלום נדונה תביעה שעניינה סילוק ידם של בני משפחת שומוביץ – עובדיה שומוביץ, אסתר שומוביץ ושרה וקסלר שומוביץ (שני הורים ובתם, שיכונו יחד להלן: שומוביץ) – ממקרקעין הידועים כחלקות 296 ו-427 בגוש 6107 בתל אביב-יפו (להלן: המקרקעין). מקרקעין אלה נמצאים בבעלות משותפת, כמפורט להלן. את התביעה הגישו במקרה זה עשרה תובעים – חמישה מהם נמנו עם בעלי זכויות הבעלות במועד הגשת התביעה (תובעים 5-1 בכתב התביעה המקורי, אשר יכונו להלן: קבוצת אברמוביץ), וחמישה נוספים שהתקשרו עמם בהסכם לרכישת זכויותיהם (תובעים 10-6 בכתב התביעה המקורי, אשר יכונו להלן: קבוצת כוזהינוף).

4. התביעה שביסוד הבקשה דנן היא חוליה נוספת בשרשרת ההתדיינויות שעניינה זכויות המחזיקים במקרקעין בשכונת גבעת עמל ב' בתל אביב-יפו. בתביעה נטען כי שומוביץ פלשו למקרקעין והקימו בהם מבנים שלא כדין. עוד נטען כי כבר בשנת 1963 ניתן פסק דין בבית משפט השלום בתל אביב שבו נקבע כי על עובדיה ואסתר לפנות את המקרקעין. באותה תקופה, כך על-פי כתב התביעה, אף נחתם הסכם פשרה בין בעלי הזכויות במקרקעין באותה עת לבין עובדיה ואסתר שומוביץ, שבו התחייבו האחרונים לפנות את המקרקעין מרצון בתמורה לסכום כספי. אולם, כך נטען בתביעה, אסתר ועובדיה לא ביצעו את חלקם לפי ההסכם. בהתאם לכך, בתביעה נדרשו פינויים של שומוביץ מהמקרקעין, הריסת המבנים שהוקמו על-ידם וכן תשלום דמי שימוש בגין התקופה שהחזיקו במקרקעין.

5. ביום 29.9.2015 נטען בבקשה שהוגשה מטעם קבוצת אברמוביץ כי עסקת המכר של הזכויות במקרקעין לקבוצת כוזהינוף הושלמה. מטעם זה ביקשה קבוצת אברמוביץ למחוק אותה מכתב התביעה.

6. בכתב ההגנה שהוגש מטעם שומוביץ הם טענו כי יש לסלק את התביעה על הסף, על בסיס טענות מקדמיות שונות, וכן כי יש לדחות אותה לגופה. בכתב ההגנה נטען כי שומוביץ יושבים במקרקעין כדין. על-פי הנטען, אסתר ועובדיה שומוביץ שוכנו במקרקעין בשנת 1948 על-ידי מוסדות המדינה שבדרך, ובעבר קיבלו התחייבות מגופים שונים, לרבות רשויות ציבוריות, לספק להם דיור חלוף במקרה שיפונו מהמקרקעין. לטענת שומוביץ, ההתחייבות הזו אף קיבלה ביטוי בהסכמים שמכוחם הועברו המקרקעין במרוצת הזמן בין בעלי זכויות שונים, ובין היתר בהסכם שמכוחו נמכרו זכויות הבעלות במקרקעין מרשות הפיתוח לחברת דיור ב.פ. בע"מ (להלן: דיור ב.פ). בהמשך לכך, שומוביץ טענו כי הם אוחזים בזכויות שונות במקרקעין, ובכלל זה בזכויות של דיירות מוגנת. לחלופין, שומוביץ טענו כי יש להם מעמד של בני רשות במקרקעין. על כן, כך נטען, הם חסינים מפני פינוי מהמקרקעין. עוד נטען, כי ככל שייקבע כי התובעים זכאים לסלק אותם מהמקרקעין, הרי שפינויים צריך להיות מותנה בהעמדת דיור חלוף.

7. בשלב של קדם המשפט הגישו שומוביץ בקשה לצירופם לתובענה של בעלי דין נוספים כתובעים (ולחלופין, כנתבעים), בקשה שאותה סמכו על תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי. בעלי הדין שצירופם התבקש היו עיריית תל אביב-יפו (להלן: העירייה), שלוש חברות (דיור ב.פ, א.מ.ת.ש השקעות בע"מ ואלעד ישראל מגורים בע"מ, אשר יכונו להלן: החברות) ורשות הפיתוח. יצוין, כי במסגרת הדיון בבקשה זו נדונה גם שאלת השתתפותם של היחידים המרכיבים את קבוצת אברמוביץ כתובעים בהליך, לנוכח התנגדותם של שומוביץ למחיקתם מכתב התביעה. בבקשה לצירוף תובעים טענו שומוביץ כי העירייה ושתיים משלוש החברות – א.מ.ת.ש השקעות בע"מ ואלעד ישראל בע"מ – מהוות גם הן בעלים במשותף במקרקעין. עוד נטען, כי כל בעלי הדין שצירופם התבקש דרושים על מנת לאפשר את בירורן שלטענות ההגנה של שומוביץ, ובכלל זה את הטענה כי פינויים מהמקרקעין מותנה בקבלת דיור חלופי ופיצוי. לשיטתם של שומוביץ, סוגיה זו נמצאת "בליבת טענות ההגנה" שלהם. אשר לקבוצת אברמוביץ, נטען, בין היתר, כי הבקשה למחיקתה מכתב התביעה נובעת מניסיון למנוע גישה למידע המצוי ברשותה של אותה קבוצה ונחוץ לשומוביץ לשם ניהול הגנתם.

8. ביום 26.3.2015 בית משפט השלום דחה את הבקשה ביחס לכל בעלי הדין שצירופם התבקש, לרבות קבוצת אברמוביץ. בהחלטתו עמד בית משפט השלום על כך שהיעתרות לבקשה תכפה למעשה על בעלי הדין שצירופם התבקש לשמש כתובעים במשפט. בית משפט השלום ציין כי לנוכח העובדה שאחד הסעדים בכתב התביעה הוא כספי, הרי שצירופם כתובעים אף יחייב אותם ליטול חלק בתשלום האגרה בסכום לא מבוטל, דבר שלכאורה מעורר קושי. בית משפט השלום הוסיף וקבע כי אין בטענה לפיה יש בידי מי שצירופו התבקש מידע שנדרש לשומוביץ לשם ניהול ההליך כדי לשנות מקביעתו. בית משפט השלום קבע עוד כי שומוביץ לא הצביעו על מקור משפטי שמחייב את בית המשפט לכרוך את הדיון בתביעת פינוי בשאלה של פיצוי בגין הפינוי. בית משפט השלום חתם את החלטתו בכך שמתעורר חשש כי באמצעות הגשת הבקשה ניסו שומוביץ לחסוך את הצורך בתשלום אגרה שלה היו נדרשים אילו היו נוקטים בהליכים אחרים.