רע"א 5736/15 עובד נ' טבריה

           בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' הנשיא א' אברהם) מיום 10.8.2015, בגדרה נדחתה בקשתו של המבקש לביטול פסק דין.

1. בשנת 2009 הגיש המבקש ערעור מס הכנסה על שומת המשיב. חרף החלטותיו של בית המשפט (בתאריכים: 5.7.2010; 28.10.2010; 2.11.2010; 29.11.2010) ומספר ארכות שהוענקו למבקש, הוא נמנע מלהגיש את נימוקי הערעור. לפיכך, ביום 19.12.2010 ניתן פסק דין המורה על מחיקת הערעור (להלן: פסק הדין הראשון).

           ביום 20.1.2011 הגיש המבקש בקשה לביטול פסק הדין הראשון. לטענתו, נימוקי הערעור לא הוגשו בשל אי-הבנה. בנסיבות אלה, המשיב לא התנגד לביטול פסק הדין, וכך הורה בית המשפט בהחלטתו מיום 10.2.2011.

           ביום 18.7.2011 הורה בית המשפט למבקש להגיש תצהירי עדות ראשית בתוך 30 יום. המבקש לא הגיש תצהירים ולא התייצב לדיון שנקבע ליום 2.10.2011. בפסק דין מיום זה דחה בית המשפט את ערעור המס של המבקש "בהיעדר התייצבות מטעם המערער, שזומן כדין ולא התייצב, וכיוון שלא קיים את החלטתי להגשת תצהירים" (להלן: פסק הדין השני).

2. לאחר שחלפו קרוב לארבע שנים (!!!), ביום 14.4.2015, הגיש המבקש בקשה לביטול פסק הדין הראשון, שכן לטענתו של המבקש קיומו של פסק הדין נודע לו "רק לאחרונה". בסעיף 6 לתצהיר שצורף לבקשה הצהיר המבקש כי: "מיום נתינתו של פסק הדין, לא הומצא לי או לבא כוחי פסק הדין בשום צורה".

           לאחר קבלת תגובת המשיב, דחה בית המשפט את הבקשה לביטול פסק הדין, בהחלטה מיום 22.5.2015. עיקרה של החלטה זו הוא כי מאחר שפסק הדין הראשון ממילא בוטל בעבר, כאמור, הרי שהבקשה לביטולו היא חסרת משמעות.

3. בסמוך לאחר מכן, ביום 16.6.2015 הגיש המבקש בקשה נוספת, והפעם – בקשה לביטול פסק הדין השני. במסגרת הבקשה העלה המבקש טענות שונות, ובין היתר טען כי "קיים כשל מסויים במזכירות בית המשפט" אשר בעטיו לא הומצאו למבקש החלטות וזימונים שונים, לרבות פסק הדין השני. בתצהיר שצורף לבקשה זו הצהיר המבקש כי על קיומו של פסק הדין הראשון נודע לו רק לאחר דיון שהתקיים במסגרת הליך פשיטת רגל, ביום 2.2.2015 (סעיף 5 לתצהיר); ודבר קיומו של פסק הדין השני הובא לידיעתו רק לאחר החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 22.5.2015.

           ביום 10.8.2015, לאחר קבלת תגובת המשיב ותגובה לתשובה, דחה בית המשפט המחוזי את בקשתו זו של המבקש לביטול פסק הדין השני. על החלטה זו הוגשה בקשה לרשות ערעור, היא הבקשה שלפניי.