רע"א 55680-02-15 שחר ואח' נ' מועצה איזורית גוש עציון

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בקריית ארבע (כבוד השופט א' רון), מיום 18.12.14, בת"א 44/11 ובת"א 149/12, בגדרה דחה בית משפט קמא בקשה לביטול שני פסקי דין שניתנו בהעדר הגנה ביום 14.1.13 וביום 12.2.13.

רקע

התביעות המקוריות הוגשו בגין חיובי ארנונה ואגרת חינוך שהיה על המבקשים לשלם למשיבה.

אליבא דמבקשים, עובר להגשת התביעות (ובמהלכן) ניהלו המבקשים עם פקידת הגבייה במשיבה (להלן: "פקידת הגבייה") משא ומתן, במסגרתו הוסכם על הפחתת החוב באופן משמעותי והותרת החוב הריאלי בהתאם לזכות המבקשים להנחה ותוך הפחתת השנים עליהן חלה התיישנות. לטענתם, הם הבינו מפקידת הגבייה כי "פסק הדין שיתקבל יהיה ברוח ההסכמות, וכי המשיבה תדאג לתקן את כתב טענותיה בהתאם, ומשכך נמנעו מלהגיש בקשת רשות להתגונן".

עוד טענו, כי לאחר קבלת שני פסקי הדין הם נפגשו עם נציגי המשיבה ואלה הסבירו להם כי הסיכומים יכובדו ופסקי הדין לא ייושמו. בשל כך לא הוגשה בקשה לביטול פסקי הדין במועד.

עוד טענו, כי בתחילת אוגוסט 2014 קיבלו המבקשים הודעה מאת המשיבה, לפיה פסקי הדין הועברו למשרד עורכי דין לצורך מימושם באמצעות הוצל"פ, זאת בניגוד לסיכומים בעל-פה.

בשל כך, הגישו המבקשים לבית משפט קמא בקשה לביטול פסקי הדין.

החלטת בית משפט קמא

בית משפט קמא דחה הבקשה ונימק זאת בהחלטתו, בין השאר, כלהלן - אין מקום לבטל את פסקי הדין הואיל ואלו הומצאו כדין; בטענות המבקשים לפיהן הם סברו כי הגיעו להסדר עם המשיבה אין בסיס לצורך ביטולם; מצוקה והיעדר יכולת כלכלית אינם יכולים להוות הגנה מהותית של תביעה לחוב לפי דין ואין באותם קשיים כדי להצדיק התעלמות מהליכים משפטיים; הבקשות לביטול פסקי הדין לא הוגשו במועד; וכן - מאחר שהיה על המבקשים להגיש השגה בסמוך לקבלת שומות הארנונה, או, בשלב מתקדם יותר, בלשכת ההוצאה לפועל, כדי שתבחן את יכולתם הכלכלית.

נימוקי הבקשה

לטענת ב"כ המבקשים, חלק ניכר מכתב התביעה שהוגש נגדם בשנת 2011 בת"א 44/11 עוסק בחובות ארנונה משנת 2001, כך שחלה עליהם התיישנות. בנוסף טענו, כי בשל חובות קודמים מנעה מהם המשיבה לפנות לוועדות הנחות, על אף שהיו זכאים לכך, וזאת בניגוד לדין. לטענתם, החוב שהוצג במסגרת התביעות עולה עשרת מונים על החוב האמיתי הואיל והמשיבה שללה את זכותם לקבלת הנחה. כתוצאה מכך חייבה אותם בחיוב מלא, אף שבמישור העקרוני הם היו זכאים להנחה של עד 90% בהתאם לנתוניהם. אליבא דב"כ המבקשים, אי הגשת בקשת הרשות להתגונן נבעה מכך שהמבקשים הוטעו לסבור כי המשיבה תתקן את כתב התביעה בהתאם לסכום שסוכם בין הצדדים בעל פה. כך גם ביחס לאיחור בהגשת הבקשה לביטול פסקי הדין: המשיבה הטעתה את המבקשים לסבור, כי פסקי הדין בסכומים הסותרים את הסיכום בין הצדדים נתקבלו בטעות אך ורק מאחר שהמשיבה שכחה לעדכן את סכומי התביעה המוסכמים. לטענתם, המשיבה אף הודיעה למבקשים "כי אין כל משמעות לפסקי הדין אשר לא ימומשו, אלא רק לסיכום בין הצדדים". רק לאחר שהמבקשים נוכחו לדעת כי המשיבה עומדת להגיש את פסקי הדין לביצוע הם הגישו את בקשתם לביטול פסקי הדין.