רע"א 55202-03-15

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין לשכירות בירושלים (כבוד השופטת ד' פיינשטיין), בתיק ש 64386-12-14, מיום 4.3.15, בגדרה נדחו טענותיהם המקדמיות של המבקשים.

עובדות

כעולה מהבקשה, המבקשים הינם הבעלים של דירה בת ארבעה חדרים בירושלים, הידועה כגוש 30049, חלקה 183/3 (להלן: "הדירה").

המשיבה, הינה אישה בת 94 שנים (ילידת 1921), שהחזיקה בדירה כדיירת מוגנת, מבלי לשלם דמי מפתח במשך כ-65 שנים עד לעזיבת הדירה לפני כ-30 חודשים לטובת בית אבות סיעודי (להלן: "המוסד הסיעודי"). לטענת המבקשים, נוכח מצבה הבריאותי של המשיבה היא צפויה לשהות במוסד הסיעודי עד תום ימי חייה.

בחודש אוקטובר 2012 הודיעה בתה של המשיבה, הגב' אסתר גורמנס (להלן: "הבת") למבקשים כי המשיבה עזבה את הדירה ועברה להתגורר במוסד הסיעודי ואף רוקנה את הדירה מכל חפץ.

ביום 26.11.12 שלח ב"כ המשיבה למבקשת 2 מכתב, לפיו המשיבה מעוניינת להעביר את החזקה בדירה לדייר מוצע. עקב כך, ביום 23.12.12 הגישו המבקשים לבית משפט השלום בירושלים תביעה לפינוי הדירה (ת"א 45119-12-12) (להלן: "תביעת הפינוי"). בתחילת שנת 2013 הגישה המשיבה בקשה לחילופי דיירים בתיק ש 15588-01-13, התיקים אוחדו, וביום 1.4.14 ניתן פסק דין הדוחה את תביעת הפינוי ומורה על חילופי דיירים (להלן: "פסק הדין"), בנימוק שלא הוכח כי במועד בו עברה המשיבה להתגורר במוסד הסיעודי לא הייתה לה כוונה לשוב לדירה. בנוסף נקבע בפסק הדין, כי הדייר המוצע יפקיד את מלוא דמי המפתח, היינו - 1,350,000 ₪, בקופת בית המשפט תוך 30 יום; אלא, שהכסף לא הופקד. אליבא דמבקשים, פסק הדין לא קוים מאחר שהתברר כי הדייר המוצע היה דייר פיקטיבי שלא התכוון לממש את העסקה והוצע על ידי הבת רק כדי לאלץ את המבקשים לרכוש את חלקה של המשיבה בסך של 890,000 ₪.

על פסק הדין מיום 1.4.14 לא הוגש ערעור, אולם נוכח החמרת מצבה הבריאותי של המשיבה, ולאחר שחלפו למעלה מ-30 חודשים מאז פינוי הדירה, הגישו המבקשים לבית משפט השלום בירושלים ביום 8.6.14 תביעת פינוי חדשה נגד המשיבה (ת"א 12358-06-14) (להלן: "תביעת הפינוי החדשה"). ביום 30.12.14 הגישה הבת בקשה חדשה לחילופי דיירים, והציעה דיירת חלופית, אלא שלטענת המבקשים הבקשה לחילופי דיירים הוגשה ללא תצהיר הדייר היוצא. לא זו אף זו, הבת, המתגוררת בגרמניה, חתמה על תצהיר שלא אומת, שעה שאינה רשאית לחתום על תצהיר חילופי דיירים בעת שהמשיבה אינה כשירה לחתום בעקבות מצבה הבריאותי הקשה, המצדיק מינוי אפוטרופוס. מעבר לכך, הבת חתמה על התצהיר ודאגה לאמתו רק בישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 4.3.15. לחלופין נטען, כי גם אם הייתה רשאית הבת לחתום על התצהיר, הרי שיש ליתן לב"כ הצד שכנגד אפשרות להגיב תוך 30 יום.

בית משפט קמא דחה את טענות המבקשים ביום 4.3.15, וקבע כי ייפוי הכוח הנוטריוני מאפשר לבת לחתום בשם המשיבה, מה גם שמדובר בהליך שכולו לטובת המשיבה והשאלה היחידה שבגינה יש צורך למנות אפוטרופוס היא לגבי השימוש בכספים ככל שיינתן פסק דין לטובתה. בנוסף נקבע, כי המבקשים ידעו אודות הבקשה והיה להם די זמן להגיש את תגובתם, כך שמדובר בהתנגדות מטעמים פורמאליים שאין בהם כדי לקפח את זכויותיהם.

מכאן הבקשה שלפניי.

נימוקי הבקשה