רע"א 55086-12-14 אמיר נ' אלון קלדרון אינסטלציה בע"מ ואח'

זו בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (השופטת ג'אדה בסול) מיום 26.11.14, לפיה דחתה את בקשת המשיבים לפסול את המומחה שמונה על ידי בית המשפט בשל אי כשירותו לכהן כמומחה בית המשפט, וקיבלה את בקשת המשיבים לפסול את חוות דעתו בשל חריגה נטענת מסמכותו. המשיבים מתנגדים לבקשה.

מלבד העובדה שהמשיבים הגישו את תשובתם לאחר המועד שאליו הוארכה הגשת התשובה לבקשתם, המשיבים הקדישו חלק ניכר מתשובתם להסבר מדוע היה צריך לקבל אף את בקשתם לפסילת המומחה עקב אי כשירותו לשמש כמומחה בית המשפט. בית המשפט קמא החליט בענין זה כנגד עמדתם, וככל שלא היו שבעי רצון מתוצאה זו, היה עליהם להגיש בקשה לרשות ערעור ולתקוף את ההחלטה של בית משפט השלום לדחות את בקשתם בענין זה. טיעון שלפיו טעה בית המשפט בהחלטתו בענין זה בתשובה לבקשת רשות ערעור על ההחלטה לפסול את תוכן חוות הדעת, אינו ראוי.

בית המשפט קמא הניח שהמומחה אינו רשאי לקבוע קביעות עובדתיות מנוגדות לקביעות שקבע בעצמו. לא כך הוא. על פי החלטת בית המשפט המחוזי בערעור, נקבע:

"מומחה זה, אשר יתמנה ע"י בית משפט קמא, יעיין בפסק דינו של בית משפט קמא, ובכל חומר הראיות (ללא יוצא מן הכלל (הן עדויות והן מסמכים) שהובאו בפני בית משפט קמא), יכין חוות דעת שבה יפרט מה היו הפגמים והליקויים בעבודתו של המשיב, ומה ההפסדים ו/או הנזקים שנגרמו למערערים כתוצאה מכך (אם בכלל) ויכמת עבור בית המשפט קמא את שיעורם של ההפסדים והנזקים, ככל שיקבע שאלה אכן נגרמו כתוצאה מהפגמים והליקויים בעבודתו של המשיב".

אילו המומחה לא היה רשאי לקבוע קביעות עובדתיות מנוגדות לקביעות שקבע בית המשפט קמא ללא חוות דעת מומחה, לא היה שום טעם שיעיין בחומר הראיות. די בכך שיעיין בפסק הדין ויצטט ממנו את הקביעות העובדתיות. הסיבה שעליו לעיין בחומר הראיות היא שבין הקביעות העובדתיות יש קביעות הנקבעות לפי עדויות על מעשים שנעשו או לא נעשו, ויש קביעות עובדתיות הנקבעות לפי עדויות סברה של מומחים, ויש קביעות עובדתיות על מעשים שנעשו הנקבעות על בסיס קביעות בדבר מה שהיה צריך לעשות לפי עדות המומחים.

בית המשפט קמא קבע בפסק דינו את העובדות התלויות בעדויות מומחים לפי חוות דעת המומחים מטעם הצדדים וחקירות המומחים שלפניו. בית המשפט המחוזי החליט שזו אינה הדרך לקבוע אותם, וכי יש למנות מומחה מטעם בית המשפט. אם המומחה מטעם בית המשפט כפוף לקביעות העובדתיות שקבע בית המשפט לפי חוות דעת המומחים שבפניו, באמת אין שום טעם בכך שמומחה בית המשפט יבדוק את חומר הראיות ויחווה דעתו. אם זו ההנחה, הוא יכול רק לתת תעודת כשרות, ולומר כמומחה בית המשפט שבית המשפט קמא צדק כאשר קבע את העובדות בלי חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט. כל אמירה אחרת שלו תחשב לפי דיעה זו, כחריגה מסמכותו. בנסיבות אלה, גם אין טעם למנות מומחה אחר, ועוד מומחה, עד שימצא המומחה שיקבע כמומחה, שמה שקבע בית המשפט לפני מינויו, על פי חוות דעת המומחים שבפניו, נכון. כמובן, שלא כך יש לכבד את החלטת בית המשפט המחוזי. המומחה מוסמך לבדוק את כל העובדות שנקבעו על ידי בית המשפט קמא על בסיס חוות דעת המומחים, ועל בסיס קביעות אלה. אין בכך חריגה מסמכותו, אלא להיפך, קיום של סמכותו.

בית המשפט קמא לא פירט במה סתר המומחה בחוות דעתו את הקביעות העובדתיות שנקבעו על ידו. הוא הסתפק בהפנייה לטענות ב"כ המשיבים לקביעות העומדות בסתירה לפסק הדין. כאשר מדובר בקביעה המרכזית של בית המשפט קמא, אין די בהפנייה לטענות אחד הצדדים, במיוחד כאשר דרושה הבחנה בין קביעות עובדתיות הנסמכות על חוות דעת המומחים לבין קביעות עובדתיות הנסמכות על עדויות מכלי ראשון בדבר מעשים שנעשו או לא נעשו. העובדה שהמשיבים מפרטים בתשובתם את הסתירות אינה באה במקום נימוקיו של בית המשפט.

אציין, כי כעולה מטענות המשיבים, לפחות חלק מהסתירות הנטענות הן סתירות בין קביעות שקבע בית המשפט קמא על פי חוות דעת המומחים ללא מומחה מטעם בית המשפט, לבין קביעת המומחה מטעם בית המשפט. כך, באשר לקביעה של בית משפט השלום, שסטנדרט ההתנהלות של המבקש אינו עולה בקנה אחד עם חובתו של רואה חשבון כמצוות החוק. זו קביעה שנקבעה על בסיס חוות דעת המומחים שבפני בית משפט השלום, לפני מינוי מומחה בית המשפט. אם קביעת מומחה בית המשפט שהקביעה שונה, נחשבת כחריגה מסמכותו, אין ערך למינוי מומחה בית המשפט, וזה אינו קיום של החלטת בית המשפט המחוזי. יכול להיות שמומחה בית המשפט טועה במסקנתו, וסמכותו של בית המשפט קמא לקבוע כך לאחר עיון ושיקול מחדש, אבל קביעה שזו חריגה מסמכות אינה נכונה.

כך גם לגבי הקביעה שספרי המשיבים נפסלו, בין היתר, עקב אי דיווח על חשבוניות מס בסך כ- 60,000 ₪, לעומת קביעת המומחה המוסכם שזה אינו בסיס לפסילת הספרים. לא היתה בפני בית המשפט קמא עדות מידיעה אישית באשר לסיבה לפסילת הספרים, והקביעה התבססה על עדות סברה של אחד המומחים, טרם מינוי מומחה בית המשפט. בנסיבות אלה, כפי שהוסבר לעיל, אין זו חריגה מסמכות כאשר מומחה בית המשפט מחווה דעתו השונה.

אציין, כי גם לגבי השאלה אם לא דיווחו על 60,000 ₪ או על 37,000 ₪, צריך בית המשפט לקבוע עמדתו מחדש, על בסיס הקביעה של מומחה בית המשפט, שלפי הספרים, להבדיל מאמירות של המבקש, לא דווח סך כ- 37,000 ₪, ואולי לפי קביעה זו ישקול מחדש שמא צודק המבקש בהסבריו לאי הדיווח.