רע"א 54997-06-14 פלונית נ' אדראז

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת כב' סגן הנשיא השופט שלמה לבנוני מיום 01/06/14, לפיה התנה בית משפט קמא את הגשת חוות דעת הרפואית מטעמה של המערערת בתשלום הוצאות משפט בסך של 3,500 ₪ לטובת המשיב.

לאחר שבית משפט נעתר לבקשת המערערת, ליתן לה פטור מתשלום אגרת הערעור, נתבקשה תשובת המשיב לבקשת רשות הערעור.

המשיב לא הגיש תשובה לבקשת רשות הערעור תוך המועד שנקצב ו/או בכלל, חרף העובדה, שעולה מהודעת המערערת, כי הבקשה וההחלטה מיום 21/09/14 הומצאו למשיב כדין בו ביום.

לאחר ששבתי ועיינתי בבקשת רשות הערעור ובהחלטתו של כב' סגן הנשיא השופט שלמה לבנוני מיום 01/06/14, משאף לא הוגשה תשובת המשיב לבקשת רשות הערעור, סבורני, כי יש מקום להיעתר לבקשת המערערת למתן רשות ערעור וכן להיעתר לערעורה, וזאת לאור הנימוקים שיפורטו להלן.

מעיון בהחלטת בית משפט קמא עולה, כי המערערת לא תמכה את תביעתה בחוות דעת רפואית, בדבר נכות שנגרמה לה כתוצאה מתאונה. בית משפט קמא, בהחלטתו בדיון שהתקיים בנוכחות הצדדים, התיר למערערת להגיש חוות דעת רפואית מטעמה תוך 60 יום, ולאחר שהמערערת לא הגישה חוות דעת נוספת, ניתנה על ידי בית משפט קמא ביום 30/04/14 החלטה, בה ציין בית משפט קמא, שהינו מסיק, שהתובעת אינה טוענת לנכות.

בעקבות החלטתו של בית משפט קמא מיום 30/04/14, עתרה המערערת להארכת המועד להגשת חוות דעת. במסגרת הבקשה נטען, כי לפני כחודש וחצי בנה של המערער נפגע בתאונת דרכים, ולאור פטירתו הפתאומית, נבצר מהמערערת להיבדק על ידי מומחה מטעמה, ואולם לאחרונה עשתה כן, ועל כן, התבקשה הארכה.

בית משפט קמא העדיף את עמדת ב"כ המשיב, על פיה "הגם פטירת הבן המצערת, אין כל קשר בין מועד פטירה זו לבין המועד שנקצב להגשת חוות דעת". בית משפט קמא המשיך וציין בהחלטתו, כי "שומה עליי לאזן בין רצוני לאפשר לתובעת להוכיח נכותה, לבין זלזולה בהוראות בית המשפט מכוחם היא סבורה שהיא רשאית להגיש חוות דעת, כל אימת שיעלה רצון מלפניה, ואף לנמק זאת בנימוקים חסרי שחר". על כן, התנה בית משפט קמא את הגשת חוות הדעת בתשלום הוצאות בסך של 3,500 ₪.

במסגרת בקשת רשות הערעור ציינה המערערת, כי עוד בכתב התביעה ציינה המערערת, שהינה בת 65, קטועת רגל, המשתמשת בפרוטזה, החיה מקצבת ביטוח לאומי, מצבה הכלכלי הקשה ואף בית משפט קמא פטר אותה מתשלום אגרת התביעה.

המערערת שבה וציינה, כי לאור מצבה הכלכלי הקשה ולאור פטירת בנה בנסיבות טראגיות, לא הספיקה להגיש חוות דעת רפואית במועד שנקצב לה, ועל כן, הגישה בקשה להארכת מועד. לעמדת המערערת, לא היה מקום כלל לאמץ את עמדת המשיב ולהתנות את הגשת חוות הדעת הרפואית בהוצאות, שעה שבית משפט קמא התעלם מן העובדה, כי דווקא המשיב הוא שנהנה מאורכות נדיבות, לרבות לעניין מועד הגשת כתב ההגנה, בהם לא עמד.